הַנֶּדֶר

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקים" [כח' – כ'- כא]. נדרו של יעקב מעורר שתי שאלות. האחת, האם ה' יהיה לאלוקיו רק אם ישמור עליו וייתן לו, ואם לא אז לא? והשנייה, הרי בחלום יעקב המופיע כמה פסוקים לפני כן, כבר הבטיח לו ה' – "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" [טו]

נחמה ליבוביץ' מביאה שני תירוצים. האחד, מבראשית רבה " ר' אייבו ור' יונתן, חד אמר מסורסת היא הפרשה", כלומר, תחילה נדר יעקב נדר ואז ה' נגלה אליו בחלום והבטיח לו שישמור עליו.

והתירוץ השני  "וחד אמר: על הסדר נאמרה וכך יעקב אמר: אם יתקיימו בי התנאים שאמר לי להיות עמדי ולשומרני- אני אקיים את נדרי" ולפירוש זה היא מוסיפה הסבר יפהפה מתחום הפסיכולוגיה. יעקב לא פקפק חלילה בהבטחת ה', אלא חשש מאוד שהוא עצמו לא יעמוד בניסיון ורצה לסנדל את עצמו באמצעות הנדר. כך יוכל להיות בטוח גם בעצמו, שיקיים את נדרו וישמור את דרך ה' גם בַּנֵּכָר.

הַנֶּדֶר, הוא גם שמו של שיר שכתב זאב ז'בוטינסקי. בשיר זה מגדיר ז'בוטינסקי, שהיה ראש ביתר ומנהיג התנועה הרביזיוניסטית את 'עיקרי האמונה' שכל ביתרי צריך לשאת בצקלונו: נאמנות לציון, נאמנות ל- חד-נס- דגל אחד, לעברית, לגיוס, למגן, להדר וציות לרעיון.

נתעכב על הבית החמישי – מגן.

מַגֵן: לִברִית-עַמִּים אֶגַּש אַדִּיר, כְּגֶשֶׁת

אֲרִי אֶל אֲרָיוֹת – אֶחָי, לֹא מְנַצחָי:

אֲנִי חַיַּל בֵּיתָר, חַיָּל לְמוּד-הַקֶּשֶׁת,

נוֹטֵר עַל סַף תֵּל-חָי.

ז'בוטינסקי מבטא בבית זה את הנחישות הראויה לדעתו בהגנה על הבית. היהודי המגן על ביתו צריך להתייצב באומץ אל מול אומות העולם כאריה אל אריות וללא רגשי נחיתות. כחייל היודע להשתמש בנשקו בעוצמה, כנוטר על סף תל-חי.

תל-חי הייתה כפצע בגופו של ז'בוטינסקי. בקרב על תל-חי נפל, כידוע, חברו הטוב יוסף טרומפלדור. המושבה תל-חי הייתה אחת מארבע מושבות באצבע הגליל: כפר גלעדי, חמרה, תל-חי ומטולה. השנה הייתה 1920. יישובי אצבע הגליל נתונים היו בין הפטיש לסדן. על פי הסכם סייקס-פיקו שנחתם ב-1916 בין בריטניה וצרפת, אזור זה היה אמור להיכלל בתחום ההשפעה הצרפתית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הגיעו שני הצבאות  ביניהם להבנה על קו גבול ארעי שנמתח בין ראש הנקרה ובין ימת החולה. ארבעת היישובים היו אמורים להיות בשטח צרפת ולא להיכלל בתחום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

הבריטים נסוגו מהאזור והצרפתים טרם נכנסו. הצרפתים היו עסוקים במיגור צבא פייסל הערבי שהתנגד להשתלטותם על סוריה. ארבעת היישובים היו אפוא בשטח הפקר בין הצבאות. טרומפלדור קיבל עליו את הפיקוד על הגנת ארבעת היישובים. הוא פנה אל הנהגת היישוב וביקש תגבור כוחות. התפתח ויכוח ביישוב כיצד יש לנהוג. טבנקין ובן-גוריון טענו כי חובה לשלוח תגבורת. טבנקין אמר: "אם ניפול שם בצפון- ניפול עד המדבר. מפלתנו שם תפרוץ את עמדותינו לשוד בכל הארץ". ז'בוטינסקי, שהיה לוחמני בד"כ, טען הפעם, כי תגבורת של כמה עשרות לוחמים לא תצליח למנוע את נפילת היישובים ולכן יש לפנותם, עד אשר יתבהר המצב הפוליטי ויקום צבא עברי. לבסוף, למרות התגבורת, נפלו כל ארבעת היישובים. טרומפלדור ועוד חמישה מגינים נפלו בקרב המכריע  ב-יא' באדר תר"פ. שני מגינים נוספים נפלו קודם לכן. לזכרם נקראה העיר הסמוכה – קריית שמונה. למרות נפילת היישובים, נקבע מאוחר יותר במו"מ בין בריטניה וצרפת, כי אזור אצבע הגליל ייכלל בשטח הבריטי ומתיישבי מטולה, תל-חי וכפר גלעדי חזרו לאדמותיהם.

ז'בוטינסקי, שהעריץ את עמידתו של טרומפלדור, קרא לתנועת הנוער שהקים בשם בית"ר -ברית יוסף תרומפלדור [כך כתבו אז] וכמובן, גם על שם ביתר – מבצרו האחרון של בר-כוכבא. בנוסף, כלל את עמידת תל-חי בשיר ההמנון של התנועה, כאילו רצה לומר – יש לאמץ את העמדה שהתנגד לה- לעמוד בכל מחיר על הגנת כל יישוב.

הנדר של יעקב אבינו סייע בידו להחזיק מעמד בבית לבן. 'הנדר' של ז'בוטינסקי סייע בידי אנשי ביתר לשמור על ערכיהם גם בימים קשים כשהגנו על המולדת.

Yaakovspok1@gmail.com

(ויצא תשפ"ד)