יעקב יושב האוהלים, שזה עתה סיים ארבע-עשרה שנות לימוד בבית מדרשם של שם ועבר, עובר שינוי מהפכני בחייו. מעתה לא עוד לילות שימורים בעמל תורה, לא עוד התעסקות מייגעת בעולמות רוחניים. יעקב צועד בהיסוס אל עבר עולם אחר, עולם עלום. באותו זמן זוכה יעקב להבטחה אלוקית : "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת … ". לאחר ההבטחה האלוקית יעקב נודר נדר להקב"ה: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה … וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי …". מדוע יעקב נודר נדר לאחר שקיבל הבטחה אלוקית מפורשת שישוב לארצו? האם הוא אינו סומך על הבטחתו של ה'? אברבנאל מנסח את השאלה ביתר חריפות ובביקורת על יעקב:
"איך נעשה בנדר הזה עובד על מנת לקבל פרס באומרו: 'אם יהיה אלקים עמדי ושמרני ונתן לי' כך וכך אז יהיה לי לאלוקים; מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו?! ולא עשה אברהם זקנו כן, אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם".
רבים מן הפרשנים דנו בשאלה זו ונצטט את דבריו של הספורנו:
"אם יהיה אלוקים עמדי, להסיר מעלי כל מעיק ומונע, המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו … שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני".
לדבריו, יעקב אינו מטיל ספק בקיום ההבטחה אלא הוא חושש שמא לא יהיה ראוי לזכות בהבטחה הזו. יעקב אינו מסתפק רק באמונה, הוא מודע שהדבר תלוי גם בו, ועל כך הוא מתפלל ונודר. לא ניתן להסתפק רק ב"סייעתא דשמיא" אלא יש צורך גם בהשתדלות. גם כאשר אנו מובטחים על ידי הקב"ה עדין אנו זקוקים לשאיפה מתמדת להשגת היעדים.
אולם ניתן להציע הסבר נוסף שמדויק בהבחנה הקיימת בין לשון ההבטחה לתוכן הנדר של יעקב. הקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב: 'וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת', ויעקב נודר: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי". ההבטחה היא, שיעקב ישוב לארץ אולם, יעקב בנדרו מבקש שהשיבה בשלום תהיה עד בית הוריו. לכן יעקב אינו מסתפק בהבטחה ונדרש לנדור, שהשלום ילווה אותו עד ההגעה הביתה.
הפער שבין ההבטחה ובין הנדר משקף את חזרתו של עם ישראל לארצו. הקדוש ברוך הוא השיב אותנו לארץ ישראל מארבע כנפות תבל אולם לא הובטח לנו, שכולם יחזרו בשלום לביתם. זה כמה שבועות, שמשפחות רבות מצויים בדאגה רבה על בני משפחותיהן. משפחות החטופים, הנעדרים והפצועים ואלו שנמצאים בשדה הקרב בצפון ובדרום ביהודה ושומרון. שלמה המלך נותן לנו עצה: " דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה" (משלי יב, כה) וכך מפרשים חז"ל (יומא עה ע"א) : "דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים". ניתן להתגבר באמצעות הסחת הדעת (דמיון מודרך) או לשתף את האחרים. מיעקב ניתן ללמוד, שגם נכון להרבות בתפילה וקבלה טובה. נתפלל על אלו שאינם נמצאים בביתם שיחזרו בשלום הביתה.
(ויצא תשפ"ד)