ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)אברהם אהב את ישמעאל וראה בו את ממשיכו. שרה לא חשבה כך וביקשה: "…גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". זה לא מצא חן בעיני אברהם אבל הא-ל התערב: "…כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." הסאגה הזו חוזרת אצל יצחק ללא התערבות ישירה של הא-ל: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". רבקה רוקחת ומבצעת 'הפיכה' עד אשר יצחק מודה לבסוף: "… וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה".
בבית יעקב המצב חמור יותר. ארבע אמהות, מתוכן שתי שפחות, אשה שנואה אחת, אשה אהובה אחת……וילד אהוב אחד שאביו עשה לו כתונת פסים. אלו הם התנאים האידאליים להמשך תהליך הברירה בין היורשים הפוטנציאליים לברכות הזרע והארץ בהן בורכו אברהם ויצחק. והנה הפתעה…..אין אנו מוצאים את רחל מלינה על יעקב, והיא אינה תובעת: 'שלח את ילדי לאה והשפחות כי הם לא ירשו עם בני יוסף'! לאה אינה דורשת: 'שלח את ילדי השפחות מפני בני כי הם לא ירשו איתם'! אפילו הא-ל אינו מתערב באופן ישיר בהכרעה.
האם יש יורש פוטנציאלי אחד? האם זהו יוסף? מה חשב על כך יעקב? מה חשבו האחים? איזו תשובה מציעה פרשתנו לשאלה זו? אין ספק כי בבית יעקב מודעות מלאה לדרמות שהתחוללו בבית אברהם ובבית יצחק. מה, אם כן, היתה התשובה של בני יעקב בראותם כי: "… אותו אהב אביהם מכל אחיו"? לא ראינו כי האחים מתקוממים בגלוי נגד אביהם. במקום זה אנו מקבלים תיאור פרטני של שנאה יוקדת ליוסף וזוהי תשובתם! בפארפרזה: 'אנחנו לא ניתן לסאגה שהתחוללה בבית יצחק ובבית אברהם לחזור לחיינו. אנחנו נתמודד עם האיש שנבחר על ידי אבינו ואז: " …וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".
כדי להצליח במשימה קשה זו הם צריכים תחילה להתאחד. כך זה נראה שלב אחרי שלב:
"'ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו' – בני לאה, כי אותו אהב אביהם" (בכור שור). "'וישנאו אותו' – בלב גם בני הגבירות" (שכל טוב, על אתר). "'ויוספו עוד שנא אתו על חלומתיו ועל דבריו' –כך אתה מחשב להיות מושל עלינו בשביל שאבינו אוהב אותך, ומה שאתה חושב ביום, אתה חולם בלילה" (בכור שור). "'ויקנאו בו אחיו' – וסתם אחיו כולל כל האחים", (מזרחי, רא"ם). "'ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם' – ועד לא קרב אליהם והתייעצו עליו להרגו" (כתר יהונתן). "'ויתנכלו אתו להמיתו'- דעת המפרשים ויתנכלו נתמלאו נכלים וערמומית" (הכתב והקבלה).
הנה כי כן, השנאה שמטרתה מניעה של יוסף מלהיות הממשיך היחיד לברכות אברהם ויצחק, איחדה את השורות. יוסף גרם בהדרגה לאיחוד השורות החל מבני השפחות דרך בני הגבירות עד למצב של "וסתם אחיו כולל כל האחים".
בתוך ביטויי השנאה והקנאה נמצא ביטוי אחד הקשה מכל, המתאר את העולם הפנימי של האחים: "ולא יכלו דברו לשלום". ודוק, ולא יכלו, הם איבדו כליל את יכולת הדיבור איתו מטוב ועד רע. זוהי ההשפעה ההרסנית של שנאה יוקדת ההולכת ומתגברת, המבטלת את אפשרות התקשורת מלכתחילה. כיצד מגיעים למצב נורא זה? האם זוהי תוצאה רק של דבריו וחלומותיו של יוסף? לא! "הטעם הב' בזה הוא שבני יעקב חשבו בראותם שאת יוסף אהב אביהם מכל בניו עלה בלבם כי הוא היה עקר הבית ויורש עצר ולו משפט הבכורה כי הוא הבן הבכור לאהובה", (אברבאנל על אתר).
ומה נפלאות הם דרכי ההשגחה העליונה. דווקא איחוד השורות הזה גרם לאחים כולם להיות 'שבטי ישראל' וכולם יהיו ראויים לשאת את הסגולה. יוסף, בחלומותיו ובדבריו, גרם לאיחוד השורות ושינוי הסיסטמה. מעתה, לא בן אחד יבחר ויהיה הממשיך אלא יחד שבטי ישראל.
בתוך 'שכבת האבות', על אף התנאים ההפוכים מן הנדרש, זכה יעקב אבינו, בחיר האבות, לראות כיצד 'שכבה' זו מסיימת את תפקידה בהתוויית היסודות להקמת האומה ומתחילה להיווצר שכבה חדשה, משפחה רחבה ושבטים. אחים אלו, שהתאחדו בשנאתם, יגלו כי שנאה זו היתה זמנית, ומנהיגם יהיה מוכן למסור את נפשו למען יוסף.
מעתה, אין יותר תהליך בררה וכמאמר ריה"ל בכוזרי:
"… וכי העניין הא-לוהי חל בכל המונם עד שנעשו כולם ראויים לשמוע את הדיבור הא-לוהי, ומהם עברה סגולה זו אל נשיהם, כי גם מהן קמו נביאות" (מאמר ראשון פסקה צה).
(וישב, חנוכה, תשפ"ד)
