אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])פרשת 'וישב' קשה לקריאה. סיפור השנאה בין האחים, השלכת יוסף לבור ומכירתו לעבדות, והעמידה במצח נחושה מול האב השכול תוך כדי סיפור שקר על כתונת בנו הטבולה הדם – כל אלו מטלטלים את הנפש ומסעירים את הנשמה בכל שנה מחדש. לפעמים, גם כי אולי אנחנו רואים קצת את עצמנו ואת דורנו בסיפור הזה.
הסיפור מתחיל בהתנהגות יחסית מינורית ומוכרת בהרבה בתים – אפליה של אחד הילדים מול אחיו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים". זו אומנם טעות חינוכית, אבל עדיין לא אמורה להיות הסיבה לשנאה תהומית כל כך: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", וודאי לא סיבה לשקר לאבא בצורה הכי צינית וכואבת שיכולים לעשות ילדים לאביהם. אין נמוך ושפל מזה: "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא".
הסברים רבים ניתנו לאירוע הזה במשך ההיסטוריה, חלקם היו רלוונטיים ואקטואליים לשעתם, בתקופות של מלחמות אחים. מעבר לכל הפרשנויות, ישנה בפרשה הכואבת והעגומה הזו מילה אחת שיש בה אולי כדי להסביר את עוצמת הניכור והשנאה – "מֵרָחֹק". יוסף, האח הצעיר והשנוא, בהוראת אביו עושה את דרכו מחברון לשכם. הגדרת השליחות כדברי יעקב היא: "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן".
כאשר יוסף רק מתקרב אל אחיו, והם עוד לא יודעים מה הוא רוצה – אולי בקשה, איגרת או חבילה מאביהם – הם אפילו לא נותנים לו להתקרב. אולי הוא נושא עימו מסר חשוב מהאב? אולי הוא רוצה להסביר או אפילו להתנצל? שנאתם מטריפה את דעתם ומשבשת אותה לחלוטין, וגורמת להם לתכנן את הריגתו: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". עד כדי כך.
אם מילת המפתח לשנאה היא "מרחוק", אזי מילת המפתח לתיקון ולאהבה היא – מקרוב. אם באמת רוצים אחווה בין אנשים, קל וחומר בין אחים, צריך להקשיב מקרוב, להביט בעיניים, לחוש את רחשי הלב, להקשיב לטון שבהו נאמרים הדברים. אין דבר יותר מנוכר מאשר מרחוק, ואין דבר יותר נכון ערכית, אנושית, חברתית ומשפחתית מאשר לדבר מקרוב, בגובה העיניים ובמפלס הלב.
רק כך מרפאים שנאה. רק כך משיבים את האחווה – מקרוב.
