הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)סיפור מעשה: בהיותי מפקד מחלקת טנקים בסיני, הלך מנוע לאחד הטנקים ביום שלישי. מייד דיווחתי לקצין החימוש, שהזמין מנוע חלופי. לצערי, ידעתי מראש שהמנוע יגיע דווקא בליל שבת – גדוד שירותי החימוש נמרח ביום רביעי, החיילים שנשארו לשבת עצובים ביום חמישי על כך שלא יצאו לחופשה, ביום שישי מתארגנים ובליל שבת הוא יגיע. ועל כן, לחצתי יום אחרי יום שהוא יגיע בזמן, והוא אכן הגיע כצפוי… בליל שבת אחרי הסעודה.
לפי הוראות הבטיחות, צריך קצין כדי להוציא מנוע ולהחליפו, אולם אני לא הסכמתי לעשות זאת בשל חילול שבת הכרוך בכך, והיכולת לעשות זאת ביום חול בהיתר, שלא מומשה בגלל רשלנות. המג"ד אמר לי: כוננות !!!יהיה חסר טנק לכוננות! השבתי: אם זה היה כוננות – הוא היה מגיע ביום שלישי בלילה. אי אפשר לקחת ברצינות את הכוננות כאשר כך נהגו. זה לא היה פשוט לי, גם בשל חשיבות הכוננות וגם בשל הפחד מפני הדחה וסילוק, אבל היה ברור לי שזה הדבר הנכון לעשותו.
המג"ד החליט שלא לעשות מזה סיפור, ומישהו אחר פיקד על החלפת המנוע. אדגיש, כי לתפיסתי ההלכתית אם חייבים לעשות דבר מה – אין להעביר אותו למישהו אחר, אולם במקרה הזה עמדתי הייתה שלא חייבים לעשות זאת.
בביקורי בישיבה, סיפרתי על כך לרב עמיטל זצ"ל וביקשתי את ברכתו למה שעשיתי. אך הרב נזף בי קשות: לדבריו, העובדה שספקי המנוע לא היו בסדר אינה מתירה לנו לזלזל בכוננות. זה שהמנוע לא הגיע קודם לכן זו אכן הפרה חמורה של הצורך, אולם הדבר אינו מתיר להמשיך את ההפרה הזו בשבת.
הרב נזף בי קשות: לדבריו, העובדה שספקי המנוע לא היו בסדר אינה מתירה לנו לזלזל בכוננות
הוא סיפר כי באחד היישובים פסק הרב כי מותר לאמבולנס שנסע לבית החולים לחזור בשבת, כי הוא בכוננות למקרה הבא. אולם, יום אחד פגש הרב את נהג האמבולנס בשוק מחנה יהודה ביום חול, והוא סיפר לו כי הביא יולדת לבית חולים ועכשיו הוא עושה קניות, מתעכב וחוזר הביתה .מייד הוציא הרב פסק הלכה שאסור לאמבולנס לחזור בשבת, שהרי הנהג הוכיח בהתנהגותו שאין צורך כל כך גדול והאמבולנסים ביישובים השכנים מחפים על ההיעדר ביום חול. אם זו הייתה כוננות – לא היה הנהג הולך לשוק. וגם שם הורה לו הרב עמיטל זצ"ל לבטל את הפסק, שכן העובדה שהנהג חורג מההוראות אינה מתירה ספק פיקוח נפש.
זהו לקח גדול. יש בתוכנו רבים שאינם נוהגים כשורה. העובדה שהם אינם עושים כך מטילה עלינו לעיתים צל כבד, שהלא הם מוכיחים במעשיהם שאין חשיבות לדבר מה. אולם, לא כך אנו אמורים להתייחס לדברים. צריך לעשות את המעשה הנכון, מצד עצמו, גם אם אחרים אינם מקפידים על כך ועושים טעות או עוול.
זו צריכה להיות תפיסת עולם יסודית מאוד – על אף העובדה שלעיתים נראה כי מדובר בהשפלה עצמית או בהיותנו "פראיירים", עובד ה' פועל לאור מה שנכון לעשות ואינו מיישר קו עם התנהגות פסולה. אומנם, חז"ל לימדו אותנו כי לעיתים יש לנהוג בדרך של "עם נבר תתבר", וכך ביארו את מעשיו של יעקב אבינו מול לבן, ונראה שבמצבי קיצון, כאשר מדובר באדם הפוגע עצמו, נכון לעיתים שלא להתכופף ולהשיב מלחמה שערה. אולם, במקרים הציבוריים השונים – ההכרעה שלא לנהוג נכון כי אחרים עושים כך, היא טעות. את החשבונות הכרוכים בהתנהגות אחרים להותיר להם, ואנו מחויבים לפעול בדרך הראויה והנכונה, בענווה ובקבלת האמת מצד עצמה, ובמקום להשקיע את הזמן במאבק באחרים, לבנות ולהוסיף את הדבר הנכון והטוב.
