אין כלי שמממש יותר מכל דבר אחר את העיקרון של ״צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם״ מאשר כלי נשק. הנשק מאפשר לעשות את הנוראות שבעוולות – להרוג נקיים, לענות, לדכא, לרמוס, לגרש ולהשמיד; מימות קין למדנו את מה שהנשק מסוגל לעולל. מאידך גיסא, הנשק מאפשר להילחם בעוול, לכונן עצמאות, להגן מפני אויב וכדו׳. זו הסיבה שחלק גדול מהאתיקה היהודית והכללית בעולם עוסקת בשאלת השימוש בנשק. התורה עצמה מלאה מקומות בהם שימוש בו הוא מצווה גדולה – מלחמת מצווה, לא תעמוד על דם רעך, מיתות בית דין ועוד – והיא עצמה מלמדת כבר בתחילתה גם על החובה להישמר משפיכות דמים: ״שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם״. היכולת להבחין בין זה ובין זה היא יסוד ההבדלה, שהיא חלק אינטגרלי מברכת ״חונן הדעת״: האדם מסוגל ומחויב לחיות עפ"י היכולת החד המשמעית להבדיל בין הטוב לבין הרע, בין המותר לבין האסור. זהו היסוד המבחין לדוגמה בין מצוות הצלת נפשות בלתי מתפשרת ולא מרוככת כאשר מדובר ב״הקם להורגך״, לבין האיסור המוחלט ליטול את חייו של אדם בלא דין ובלא משפט כאשר אין הוא מסוגל עוד לעשות דבר.
האם מדובר בנשק פיזי בלבד? חכמינו כבר לימדו אותנו (בדף היומי של השבוע) כי שפיכות דמים אפשר שתתחולל לא רק בעזרת נשק פיזי בלבד, כי אם גם בכוחו של נשק מילולי: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן של אש ואל ילבין פני חברו ברבים״. כלי הנשק המודרני המאפשרים כיום הלבנת פנים בלחיצת כפתור – הרשתות החברתיות – מחייבות לנהוג בדיוק לאור אותם כללים של נשק פיזי. יש בידם של כלים אלה לחולל את הטוב שבדברים: לקשר בין בני אדם, להקים מערכות בית מדרשיות וירטואליות וכדו׳, ולא פחות מכך: לאפשר ניהול מלחמה בנשק מילולי נגד עושי עוול. הכוח נלקח משליטי הכוח – הון, שלטון, ועיתון – ובוזר למקומות אחרים, וזהו אחד הדברים המופלאים שמתחולל מעצם קיומם של כלים אלה. ברם, כאמור – אין אור בלוא צל גדול, ופעילויות רבות הנעשות ברשת אינם אלא גרימת עוול נורא, ובשנה האחרונה נחשפנו ציבורית לתופעות שכבר קיימות זמן רב מתחת לפני השטח – הן מביאות אנשים למבוך נפשי הגורם להם לשלוח יד בנפשם. אולם גם כשאין מגיעים למקומות האפלים ביותר – יש ביד הרשתות החברתיות לגרום עוול, לעוות פני מציאות, ולחולל שמות בנשמתם של אנשים שנפגעים שלא בצדק מהם.
החפץ חיים עסק הרבה ביחס שבין ״לשון הרע לצורך״ מכוח ״לא תעמוד על דם רעך״ ו״ובערת הרע מקרבך״, ובין האיסורים החמורים של הלבנת פנים, שקר ולשון הרע. חלק מדבריו אינם רלוונטיים לכלים הטכנולוגיים החדשים, אולם עקרונותיו נצחיים. חובה לתרגם אותם לפסים הלכתיים מעשיים הממומשים באפשרויות החדשות, וללכת לאורם. מעבר לפרטים ההלכתיים, ניתן וחובה גם להפעיל אנושיות, שכל ישר, ונאמנות עצומה לפסוקים ״מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה…״, לשים אותם כשומר המסך של המחשב, הפלאפון והאייפד (אם יש), ולחיות באופן מתמיד בתחושה עמוקה כי האצבעות המקלידות מפעילות דבר מה דומה לכלי נשק, שצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.
(חיי שרה תשע"ו)
על המקלדת ולשון הרע
השארת תגובה