יעקב ספוקויני"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" [מט, ט-י].
מדוע נבחר יהודה למלכות? אברבנאל כתב ארבע סיבות לבחירה, לפי הנביאים וחז"ל: א. "יהודה אתה יודוך אחיך" – אחיך מודים בעליונותך ואינם מקנאים בך, כמו ביוסף. ב. "ידך בעורף אויביך" – כל אויביך ינוסו מפניך, וכמאמר דוד "ואויבי נתת לי עורף", תצליח במלחמותיך עד שאויביך יפנו לך עורף ויברחו. ג. "מטרף בני עלית" – מרומם ונעלה על אחיך מבחינה רוחנית ומוסרית – אינך פחז כראובן ולא כלי חמס כשמעון ולוי. ד. "שנמצאת בך מידת הקיום והעמידה בגבורה רבה כאריה… וזהו 'כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ'" – יש בך כוח הקיום לעמוד בגבורה מול כל האויבים.
גור אריה יהודה היה גם ביטוי לעוצמת מאבקו של אצ"ל באריה הבריטי. ברמת גן, מול תחנת המשטרה, מוצבת אנדרטה בדמות פסל שני האריות, מעשה ידי חנה אורלוף. בעזרת נעיצת ציפורניים, האריה הקטן, היהודי, מתגבר על האריה הגדול – הבריטי. האנדרטה נבנתה לזכר ארבעת לוחמי האצ"ל שנפלו בהתקפה על משטרת רמת גן [1946].
תוכנית ההתקפה על המשטרה הבריטית הייתה נועזת במיוחד. היא נועדה להשתלט על מחסן נשק ענק בבניין. 40 לוחמים גויסו למשימה. הם חולקו לארבע קבוצות: אחת, חסמה את הכביש דרך פ"ת, ליד קולנוע רמה; השנייה חסמה את אותו הכביש בצד השני – את צומת הכניסה לבני ברק; השלישית, קבוצת "סבלים" בראשותו של דב גרונר, הייתה אמורה להעמיס את הנשק למשאית שחיכתה ברחוב; הקבוצה הרביעית הייתה הקבוצה הפורצת.
ההתקפה החלה בצוהרי היום, בדרך תחבולה. לוחמי האצ"ל התחפשו לחיילים בריטים, והם הובילו את קבוצת הסבלים במסווה של אסירים ערבים המובלים כביכול למעצר בתחנה. השומר בכניסה אכל את הפיתיון והכניס את המשאית פנימה. מייד בכניסתם שלפו הפורצים נשק והובילו את השוטרים הבריטים שבמקום אל תאי המעצר. אחד הלוחמים, ישראל פיינרמן, התמקם מחוץ לבניין עם מקלע, לחיפוי.
הלוחמים יצרו פקק תנועה מכוון בכביש הראשי, כדי למנוע מהתגבורת הבריטית להגיע לתחנה
למרות התכנון המבריק, נתקל הכוח בשתי בעיות: הראשונה, אחד השוטרים, שראה את הלוחמים המחופשים לערבים, הזעיק תגבורת בקשר; השנייה, המפתח למחסן הנשק לא נמצא והלוחמים נאלצו לפוצץ את הדלת כדי לחדור פנימה. השוטרים שהיו בצד אחר של הבניין שמעו את קול הפיצוץ ונזעקו למקום. התפתח קרב יריות. בינתיים הספיקו לוחמי אצ"ל להעמיס תחת אש, בתוך עשרים דקות, את מרבית הנשק והתחמושת למשאיתם. השלל כלל מקלעים ורובים, מטולי רימונים וכדורים לרוב.
החסימה ליד רמה הייתה מוצלחת. הלוחמים עצרו את כל כלי הרכב הנוסעים בכביש הראשי ויצרו פקק תנועה מכוון כדי למנוע מהתגבורת הבריטית להגיע משרונה לתחנת רמת גן. המקלען פיינרמן פגע בכמה שוטרים בריטים אשר ירו על הלוחמים, עד שנפגע ונהרג. תגבורת בריטית שהגיעה מפ"ת, הצליחה לעקוף את החסימה בצומת בני ברק והגיעה למקום. הלוחמים קיבלו הוראת נסיגה ויצאו מהצד האחורי של התחנה. רובם הספיקו להגיע אל המשאית ולברוח. הנשק והתחמושת הוטמנו בבורות שהוכנו מראש. ברם, במהלך הנסיגה נהרגו שני לוחמים: יעקב זלוטניק זהבי, מפקד המבצע, ויצחק בילו פילו, שהפיל את עצמו על פצצה כדי להציל את חבריו. דב גרונר הבין במפתיע שחבריו השאירו חומרי נפץ מאחור. הוא מיהר לחזור ולאסוף את חומרי הנפץ, ואז נפצע קשה מכדור בלסת. הוא נתפס בידי הבריטים, נדון למוות והוצא להורג כשנה אחר כך בכלא עכו.
הפסלת הצרפתייה חנה אורלוף נבחרה בידי ועדה ציבורית ליצור את האנדרטה לזכר לוחמי האצ"ל שנפלו בקרב זה. היא שאבה השראה מגבורת הלוחמים ובעיקר מעוז רוחו של גרונר. בעיניה, האריה הצעיר סימל את לוחמי האצ"ל הצעירים מול האריה הבריטי הקשיש.
הצבת האנדרטה נתקלה בהתנגדות של כמה מחברי מועצת העיר. בעיניהם, נחשבו אנשי אצ"ל לטרוריסטים. ראש העיר רמת גן דאז, אברהם קריניצי, הכריע לטובת הצבת האנדרטה באמרו: "בוודאי ישנם לכל אחד מאיתנו חשבונות פוליטיים, אולם חושבני שאף אחד מאיתנו לא יתווכח על אישיותו של דב גרונר, אשר הקריב את חייו בצורה כה נועזת למען המולדת" [ארכיון טקסטים].
בימים אלה נלחמים חיילינו כאריות מול האויב על הגנת המולדת. נתפלל שתתקיים בהם הברכה, "וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" – מי שמקהה שיניהם של עמים ואויבים ומתגבר עליהם [אברבנאל].
Yaakovspok1@gmail.com
