בכור, מה זה מחייב?

כאשר יוסף ניגש לאביו עם שני בניו, הוא מעמיד אותם כך שיד ימינו של יעקב תהיה סמוכה למנשה הבכור ויד שמאל תהיה סמוכה לאפרים הצעיר. יעקב, מצידו, משכל את ידיו ומציין כי האח הקטן יגבר על הגדול. יוסף נוהג כמנהג העולם ומסיק מראש שהבכור אמור להיות זה שממשיך את הדרך, אבל העדפת הצעיר החלה כבר בהבל שמנחתו מתקבלת על פני מנחת קין, ממשיכה ביצחק שמועדף על פני ישמעאל, יעקב על פני עשיו ויהודה על פני ראובן. בהמשך גם משה אינו הבכור, וכמוהו דוד ושלמה.

פרשנים שדנו בשאלה מציינים כי יש מסר בדבר. היהדות אמנם עוברת אוטומטית מאם לבנה, אבל כדי לקבל שליחות אלוקית – לא מספיק להיוולד, צריך לבחור. לכן, למרות שהבכור מקבל זכויות יתר מסוימות, את הברכות, התפקיד, השליחות, עליו לבחור לקחתם. התורה, כדי להמחיש לנו את המסר, מראה לנו פעם אחר פעם כיצד התפקיד ניתן לבן הצעיר.

כבכור, לא הסתפקתי בתשובה. נראה שנגזר על הבכורים להעביר את שרביט ההנהגה לאחים הצעירים. הרש"ר הירש מסביר שיש שני כוחות- כוח חומרי וכוח רוחני, ותמיד יש מאבק ביניהם. הבכור זוכה אוטומטית לכוח החומרי; הוא מייצג את המשפחה, דואג לאחיו הקטנים ולכן גם יקבל פי שניים. לצעיר נשאר לקחת את הצד הרוחני, הוא פחות דואג לבית ויכול להסתכל החוצה ולקחת על עצמו שליחות רחבה יותר אם יבחר.

לעתיד לבוא שני הכוחות יתאחדו, ובינתיים אנחנו נדרשים הרבה פעמים להחליט האם הכוחות שלנו מכוונים כלפי פנים או כלפי חוץ. כמובן, נוכל לנסות לשלב בין שני הצדדים אבל נתקשה לעשות זאת בו זמנית ותמיד נדרש לוויתורים.

כמו האחים, בני זוג יכולים להשלים זה את זה ובמסגרת המשפחתית יבואו לידי ביטוי גם כוחות גשמיים וגם כוחות רוחניים. גם בארגונים, אדם אחד יתקשה להיות בעת ובעונה אחת גם שר הפנים וגם שר החוץ, גם איש השיווק והמכירות וגם איש משאבי האנוש. צריכים להיות שניים שישלימו האחד את השני.

מי מהם צריך להיות בראש? החוקר הארגוני יצחק אדיג'ס מחלק בין טיפוסי מנהיגות שונים ומסביר שכל טיפוס צריך להיות בראש בשלב אחר במחזור החיים של הארגון. בתחילת הדרך צריכים את היזם, בעל החזון, אך אם ימשיך להנהיג לבדו, החברה לא תצליח להתבסס. כדי שהארגון ישרוד, המייסד יצטרך לפנות את דרכו למנהיג השיטתי והאדמיניסטרטיבי וכן הלאה לאורך חיי הארגון. המנהיג צריך לבחור לקחת את האחריות, להתאים לה, גם אם לא נולד אליה ראשון.

(ויחי תשפ"ג)