מערכת שבתוןוְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים (יח',יא')
בפרשתנו מוזכרת לראשונה בתורה הזקנה. כפי שראינו בפרשות הקודמות, לאחר דורות רבים בהם לא הופיעו תופעות הזקנה, העולם משתנה. אברהם ושרה מתבשרים על הולדת בנם והתורה מספרת לנו על תופעות הזקנה שאינן מאפשרות באופן הטבעי את לידתו של יצחק.
החזקוני על הפסוק מביא מדרש מעניין על "מאחורי הקלעים" של התהליך:
"עד אברהם אבינו לא היתה זקנה בעולם. ואברהם ובנו יצחק היו דומים מאוד זה לזה, מי שהיה רוצה להשיח עם אברהם היה משיח עם יצחק, עם יצחק – היה משיח עם אברהם.
עד שבא אברהם אבינו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין אב לבן, בין נער לזקן, שיתכבד הזקן בנער.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, ממך אני מתחיל. הלך ולן באותו הלילה ועמד בבוקר. כיון שעמד ראה שהלבין שיער ראשו וזקנו, אמר לפניו: ריבונו של עולם, עשיתני דוגמא.
אמר לו "עטרת תפארת שיבה" (משלי טז, לא) לכך נאמר: "ואברהם זקן".
המדרש מגלה לנו שזקנה אינה רק ביטוי לתופעות פיזיולוגיות העוברות על האדם. סימני הזקנה החיצוניים עוזרים לנו להגדיר ולתייג את האדם העומד מולנו. קיום מצוות "והדרת פני זקן" לא מתאפשר כשאין סימני זקנה חיצוניים. כבוד לזקן נובע לא רק מחמת גילו, כבוד לזקן מבטא את ההערכה שלנו לחוכמתו ולניסיונו, ואת זה אברהם מבקש להשריש בעולם. מראהו של אדם זקן מביא לכך שהצעירים יוקירו אותו ויכבדוהו.
(וירא תשס"ה)
