הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)המפגש בין העם למשה אינו נושא פרי: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". מסביר אבן עזרא: "ולא שמעו ולא הטו אוזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם". עבודת הפרך מנעה מהם את היכולת להקשיב, ונעדרה מהעם כל פניות נפשית. העם הושפל, ולכן לא היה מסוגל לקלוט את הנאמר לו, ובוודאי לא מסרים המתייחסים לעתידו הרחוק.
לאחר תחושת הכישלון, נתבקש משה להגיע אל פרעה ולשכנעו להוציא את בני ישראל ממצרים, וכך עונה משה להקב"ה: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". משה מסרב ללכת אל פרעה, וטענת קל וחומר בפיו. הרי אם העם לא שמע לי כיצד פרעה יקשיב?!
אולם, הקל וחומר תמוה, וכי ניתן להקיש בין העם לפרעה? העם נמנע מלשמוע למשה בעטיה של עבודת פרך, לעומת זאת פרעה מיושב בדעתו וספון בארמון מפואר בתנאים המאפשרים לו הקשבה.
שמא בשל כך מסבירים חז"ל באופן אחר את הסיבה לקוצר רוחו של העם – לא בעטיה של עבודת פרך, אלא מחמת שקיעה עמוקה בעבודה זרה: "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה. היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה" (שמות רבא וארא, ו). התרבות המצרית נטמעה בהם, והעם, שהיה מכור לעבודה זרה, לא היה ביכולתו להקשיב למסריו הדתיים של משה.
כאשר פונים אנו למי ששרוי במצוקה, הוא יתקשה להקשיב ולהפנים, אולם ברגע שישתחרר מטרדותיו יוכל להתפנות נפשית
פרשנותם של חז"ל סוללת את הדרך להבנת הקל וחומר: אם העם, ששקוע בעבודה זרה ואף נמצא בתנאי עבדות קשים, אינו יכול להאמין למשה ולאלוקיו, הכיצד יקשיב פרעה, שהוא מסית ומדיח לעבודה זרה ויושב בארמונו בעולם שכולו טוב?! אומנם, העובד בפרך נשימתו קצרה, אבל גם השקוע במנעמי החיים כפרעה אינו מעוניין להקשיב ולפתוח את הלב. טענתו של משה מוצדקת, כשם שמצווה לשמוע דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
על אף טענותיו המוצדקות של משה, מצטווה הוא בשנית לדבר אל העם ואל פרעה, אבל הפעם הדגש יהיה שונה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בפעם הראשונה משה מתאר בפניהם תהליך ארוך שיעדו הסופי הוא ארץ ישראל – "והבאתי אתכם אל הארץ", והעם ששקוע בעבדות לא מסוגל להפנים את ההגעה לארץ. זה לא רלוונטי כלפיו בעת שהוא משועבד וחסר חירות. כעת מבין משה שיש לדבר רק על השלב הקרוב ביותר – יציאת מצרים. כך יהיה סיכוי שיקשיבו.
כאשר פונים אנו למי ששרוי במצוקה, הוא יתקשה להקשיב ולהפנים, אולם ברגע שישתחרר מטרדותיו יוכל להתפנות נפשית ולהקשיב. כל זמן שמדובר בחוסר הקשבה ולא בריאקציה שלילית, נכון לנסות ולומר שוב את הדברים בצורה שונה, במנגינה אחרת, כך שלבסוף תיסלל הדרך אל נבכי הלב.
שמעתי ממו"ר הרב עמיטל זצ"ל, בשם הרבי מקוצק, על הפסוק: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" – כאשר הלב סגור ואינך יכול להכניס את הדברים לתוכו, שים את הדברים על לבבך, כך שייכנסו לשם ברגע שהלב ייפתח. כמחנכים יש לדבר לפעמים על הלב ולהמתין לרגע שייכנסו הדברים לתוך הלב. כך גם בתקופה הנוכחית שיש בה כל כך הרבה צער, דאגות וחרדות – יש יותר קושי בהקשבה, ונדרשת מכולנו זהירות בשיח.
