הרב שי פירון"הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"
פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית. האבות הקימו אומה. עכשיו, כמו כל אבא טוב, יעקב מבקש לגלות את הקץ. כל אבא רוצה לדעת לאן הילדים יגיעו, איך המשפחה תתפתח. אפשר להבין את הכמיהה שלו לדעת את העתיד. בעיקר אחרי שנים רבות של עיכובים וסיבוכים שאפיינו את המשפחה. הוא אוסף את המשפחה ואומר לה: "…הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (מט, א). יתכן, ורצה לרתום אותם להגשמת האידיאל הלאומי. "אספר לכם לאן זה הולך, אתם – אל תקלקלו עם שנאת אחים…". והנה, רש"י מביא את דברי המדרש: "ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו". מדוע נסתלקה שכינה?
במהלך הדורות עסקו רבים בניסיונות לחשב את הקץ, ללמד את כולנו מה יקרה באחרית הימים.
הרמב"ם, באגרת תימן, כבר מחה על כך: " תחילת מה שיש עליך לדעת: שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם … וכבר באר הקב"ה על ידי נביאיו שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקיצים ולא יתקיימו … וכן אמרו החכמים זיכרונם לברכה: 'תפח רוחם של מחשבי קיצין'". מה רע כל כך בחישוב הקץ?
רבי נתן מבאר שהלימוד הגדול שלמד יעקב הוא שאין לדחוק את השעה. שלכל רגע יש את תפקידו. פתאום הוא הבין, שבהיסטוריה המשפחתית שלו, חלק גדול מהתקלות אירעו בגלל שהיה מי שניסה לדחוק את הקץ: " וְעַל כֵּן אָז הִתְחִיל לְקַנְטֵר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה שְׁבָטִים עַל פְּגָמֵיהֶם וְעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם הָיָה בְּעִנְיַן דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה בְּחִינַת פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, הַיְנוּ שֶׁהָלַךְ בְּחִפָּזוֹן וּבֶהָלָה גְּדוֹלָה וּבִלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּבְחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה בְּחִינַת פַּחַז כַּמַּיִם, …ּבֶאֱמֶת גַּם זֶה הָיָה פְּגָם גָּדוֹל וְעִקַּר הַפְּגָם בִּבְחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה". הרעיון מפעים: הרבה פעמים מי שמבקש את הקץ, מקדש דווקא את העכשוויות. הוא מצפה לקץ, אבל רוצה אותו כאן ועכשיו. לכן רבי נתן מבקר את הצדיקים המבקשים לדחוק את הקץ: "וּבָזֶה פּוֹגְמִים גַּם עַתָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים …וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים הַכֹּל וּבָאִים עַל יְדֵי זֶה לִידֵי קִלְקוּלִים, רַבִּים וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל יְדֵי זֶה לִידֵי מַחֲלֹקֶת".
בספר דברים נאמר: " וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים" (דברים לא). האם ההסתרה היא עונש, תוצאה של החטא, או שמא ההסתרה היא האמצעי לגלות את ה' מחדש? רבי נחמן מדגיש שאם החטא הוא התרחקות מה', הרי ההסתרה מחייבת אותנו לחפש אחריו ויש בהסתרה מדרכי התשובה: " אֶפְשָׁר לִיגַע וְלַחֲתֹר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ" (ליקוטי מוהר"ן קמא).
ואם לא די בכך, רבי נחמן מדגיש שאם הכל גלוי, מחמיצים את היכולת לזהות את סתרי התורה. זו ההסתרה שבתוך ההסתרה. והנה, למדנו שההסתרה היא הדרך הנכונה לגלות את הקץ.
אז מה הוא אם כן ה'קץ"? האם הציונות איננה מעשה של דחיקת הקץ? יש בקשת קץ המותרת. זו המבקשת לראות בחיים כפי שהם את הגילוי האלוקי בטהרתו. לגלות את ה' בטבע. לא בגימטריות או באירועים שמחוץ לטבע. כך מתבארים הדברים בתלמוד הבבלי: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל'" (יחזקאל לו ח).
כשמחפשים את הקץ בארץ, נוטעים עצים, מפריחים את הארץ מחדש – מגלים את ניצני הגאולה כאן ועכשיו. (ויחי תשע"ח)
