אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])כל דור וההתמודדויות שלו. לא דומה דור אחד למשנהו לא בשאלות ולא בתשובות, לא באתגרים ולא במשברים, לא בתהליכים ולא בפתרונות. הרצון לעשות 'גזור והדבק' מדור לדור, כדי לתת מענה לשאלות ולבעיות עכשוויות, בדרך כלל נדון לכישלון מהסיבה הפשוטה, שבדיוק כשם שהיום כבר לא מתקשרים עם אסימונים מטלפון ציבורי, כך גם לא מתמודדים עם אסימונים מהעבר מול בעיות של ימינו.
תיבת נח היא פיתרון טקטי -זמני ולא אסטרטגיה לחיים. לפעמים אין ברירה ויש צורך להכניס חולה במחלקה לבידוד כדי שלא יידבק מזיהום כזה או אחר, לפעמים אין ברירה ויש צורך להגביה חומות ולהיכנס לתיבה כדי לשרוד. העם היהודי היה מומחה עולמי להתכנסויות בתיבות נח למיניהן. אם רצונו של העם היה לשרוד פיזית ורוחנית, לא הייתה לו ברירה במשך אלפי שנות גלות אלא להיכנס ולהתכנס בתיבות הנח שלו בעיירה, בעיר, במלאח ובשטייטל'ה. כל כך הרבה רוחות וסערות מבית ומחוץ תקפו אותו. מבית רוחות של כתות וזרמים שונים, של השכלה והתבוללות, פילוגים ומלחמות אחים, ומחוץ כל שונאי ישראל לדורותיהם ולסוגיהם שרק חיכו לרגע בו יוכלו לשבור את גופו ואת רוחו של העם.
לכן היהודים בספרד ירדו למרתף להדליק נרות שבת, והיהודים בשואה התפללו במחתרת, והיהודים באירופה נלחמו בהתבוללות, ויהודים בכל מקום בעולם הבינו שאם חפצי חיים הם- עליהם להתאים בכל דור ודור את תיבת הנח הרלוונטית לדור שלהם.
משקמה המדינה נוצרה מציאות חדשה שהעלתה במלוא חריפותה את השאלה המהותית- האם מדינת ישראל היא עוד סוג של 'תיבת נח' אליה נכנסים, מתקבצים ובאים כדי להינצל מהסערות ומהמבול בחוץ, ולכן ליתר ביטחון קונים בה דירה שתשתמש כמקלט חלילה לעת הצורך אם האנטישמיות תגבר, או שמדינת ישראל היא לא תיבת נח, ולא סוג של אקווריום סגור המאפשר תנאים מלאכותיים נוחים לדגים, אלא מציאות חיים חדשה הדורשת מהדור הזה של 'עם חופשי בארצנו' לצאת מן התיבה, העיירה והגלות, ולהתחיל לנהל חיים יהודיים על היבשה. הרבה סכנות יש מחוץ לתיבה, באותה מדינה בארץ ציון וירושלים. הרבה אתגרים, מהמורות, משברים והתמודדויות, אבל כל אלו נעשים תוך כדי בניית חיים , וחברה ועם על היבשה מחוץ לתיבה, ולא תוך כדי הסתגרות בתיבה עד המבול הבא, ומנגנון הכחשה של 'אחריי המבול'.
המילים אותן אומר הקב"ה על נח- 'כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה', מדגישות את עניין ההתייחסות דווקא לאותו דור- 'בַּדּוֹר הַזֶּה'. באותו הדור של נח זו הייתה הדרך להיות צדיק, ובאותו הדור של נח הכניסה לתיבה הייתה הפתרון הנכון והראוי והמעשי ביותר כדי להינצל מהמבול. במשך אלפי שנים, כאשר יהודים חשו רוחות סוערות המבשרות על מבול המתרגש לבוא עליהם, הייתה בהם התבונה ללמוד מפרשת נח ולהכין לעצמם מבעוד מועד תיבות נח לברוח אליהן ולהתכנס בתוכן עד יעבור זעם.
בַּדּוֹר הַזֶּה של הקמת המדינה, השאלות האסטרטגיות המהותיות על תפקידה של המדינה לעם היהודי מבחינה פיזית ומבחינה רוחנית צריכות להישאל במלוא עוזן. האם המדינה היא עוד סוג של עיירה בגלות, אומנם עיירת היי-טק מפותחת, אך עדיין עיירה, או שהמדינה היא משהו אחר, שמצריך שינוי חשיבה מהותית והבנה כי בַּדּוֹר הַזֶּה צריכות להינתן תשובות ופתרונות שיהיו רלוונטיות ומעשיות למציאות הנוכחית, ולא נכון יהיה לקחת פתרונות של תיבות נח כאלו ואחרות מן העבר ולנסות ליישם אותן בַּדּוֹר הַזֶּה.
זה דור דורשיו. ודרישות הדור הזה לחיים יהודיים גדולים ומלאים הם דרישות של דור שכבר לא רוצה לחיות סגור בתיבה, אך גם לא רוצה להתבולל במרחב.
הדור הזה מחפש את הדרך כיצד עליו לנהוג ולחיות כיהודים, כדי לזכות ויאמר גם עליהם- 'כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה'.
(נח תשע"ט(
