הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)כאשר אדם מנמק בפניך מדוע יש לעסוק באומנות, כנראה שהוא אינו אומן.
כי אומן עוסק באומנות משום שזה מה שהוא. הוא אינו יכול שלא לעסוק באומנות, ולכן אינו זקוק לנימוק, ובוודאי שלא יראה בה כלי או אמצעי. אחת הדרכים הנקוטות בידי כדי לבחון סטודנטים שחפצים ללמוד אומנות במסלול שבראשו אני עומד, היא לברר את היכולת שלהם להסביר מדוע הם בחרו באומנות. ככל שיותר ייכשלו במשימה זו – כך מובן יותר שהם מתאימים.
למרות שאומנים אינם צריכים להסביר מדוע הם עוסקים באומנות, פילוסופים ואנשי תרבות עסקו בשאלה זו באופן נרחב ועמוק. פענוח הפלא שבאומנות העסיק כמעט את כל הוגי העולם המשפיעים, מאריסטו ועד קאנט וכל מי שאחריו. הם הבינו שאומנות היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על החברה ועל האדם. לא רק הוגים ומנהיגים ידועים – בין אם הם היו מבוני עולם ובין אם היו ממחריבי העולם – כולם עשו שימוש באומנות – מעיצוב האות ועיצוב תערוכות ועד קולנוע וסגנון אדריכלי.
גם הדתות הגדולות הבינו את עוצמת השפעתה של האומנות והקפידו מאוד על עיצוב אומנותי שהיה נכון לפי דעתם, עד כדי כך שהיו תקופות שציורים עוצבו לפי דוגמות חמורות, והכנסייה הייתה יכולה להוציא להורג אדם שצייר את אותו איש צלוב עם ארבעה מסמרים במקום שלושה.
העמדת אומנים מתוך הקהילה הדתית היא משימה שעשויה לפרוץ דרכים חדשות למרחב השיח הישראלי, ולכן היא משימה מהפכנית וקריטית
בראשית המאה ה-19 חל מהפך בעולם האומנות. מדובר בזרם הרומנטי, שהשפעתו ניכרת עד ימינו ולא רק על אומנים, גם עלינו ועל חינוך ילדינו. אחד מהמרכיבים המרכזיים בזרם הזה הוא הנחת היסוד שאומנות היא כלי לביטוי אישי ופנימי של האומן, היא מייצגת את היוצר ולא את המציאות. בכך העמיד זרם זה את האומן במרכז ולא את המציאות שאותה הוא מתאר.
לפי גישה זו, המציאות אינה אלא האופן שבו רואה האומן את העולם, ולכן אומנים יכולים לתת לנו כלי להתבוננות ולתיאור העולם. מהפך זה של האומנות נהיה זרם מרכזי גם בתחומים הפוליטיים, הכלכליים, הערכיים והחברתיים. היחיד נמצא במרכז, ורק דרך המבט שלו ניתן לפענח את המציאות.
הציבור הדתי לאומי מחמיץ את ההבנה שהבינו שועי עולם – שהאומנות חורגת ומשפיעה הרבה מעבר למה שנראה לעין. יתר על כן, הסיבה לכך שרעיונות מתקבלים קשורה לאופן שבו העיצוב, המוזיקה, הקולנוע והתיאטרון מעצבים. מבלי להתכוון לכך, האומן מופיע ומשפיע כמעט בכל תחום, וזאת מבלי שהתכוון לכך. הזנחת תחום האומנות על ידי הציבור החרדי והדתי חסמה את היכולת שלהם להיות שותפים מלאים בשיח הישראלי ובכך פגעה בעיקר בשיח הישראלי, הרבה יותר מאשר בציבור הדתי.
כאמור, אומן ניגש לתחומו מבלי להתיימר לשליחות ציבורית, אך הציבור צריך לראות את חשיבותו הקריטית של האומן, לעודד את התפתחות האומנות, ובעיקר לאפשר לאומנים שבאים מתוכו להתפתח באופן מקצועי ועמוק.
פרשת 'תרומה' כוללת הוראות מפורטות להקמת המשכן וכליו, אך שם האומן מוזכר רק לאחר מכן. הוא אינו במרכז, אך הוא זוכה לרוח א-לוהים, לחוכמה ותבונה ולדעת. מדובר בדיאלוג בין האומן שבמרכז לבין הציווי האלוקי שבמרכז. בחז"ל הוא זוכה למעמד מיוחד כמי ששם ה' נקרא עליו. העמדת אומנים מתוך הקהילה הדתית היא משימה שעשויה לפרוץ דרכים חדשות למרחב השיח הישראלי, ולכן היא משימה מהפכנית וקריטית. גם לאותם אנשים יוצאי דופן ובעלי רוח, וגם לחברה בישראל.
