הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)לפני המלחמה, מתוך הקרע הנורא, הפסקנו להאמין זה בזה. משפרצה המלחמה הפסקנו להאמין גם במדינה, בצבא ובמנגנונים האזרחיים, משום שכולם נכשלו בתפקיד שלשמו הם קיימים – ביכולת להגן עלינו.
ואל תוך חוסר האמון הזה מגיעות הקונספירציות המופרכות, בין אם מדובר בתיאוריה שלפיה בן זוגה של מובילת מחאה שיתף פעולה עם הטרור, ובין אם מדובר בכך שכישלון השיחות להחזרת חטופים הוא אמצעי פוליטי. כל אלו שוות בערכן לתיאוריית כדור הארץ השטוח. אך כיצד ומדוע הן נוצרו והופצו?
התשובה היא שכאשר אין אמון, אנו בונים קונסטרוקציות דמיוניות כדי להסביר מדוע מי שאינו חושב כמוני הגיע למסקנות כה שגויות. כמובן, אפשר להניח הנחות פשוטות יותר, למשל שהחולקים עליי אוהבים את המדינה ואוחזים בדעתם דווקא משום הדאגה שלהם למדינה, אך הנחה זו מסוכנת משום שהיא מעמידה בספק את דעתי, לכן במקום אמון אנו משתמשים בקונספירציות ובדמיונות שמעמיקים את החשד ואת העוינות.
מתבקש שהתורה, שטרחה בפרטי הפרטים של החיצוני, תגיד דבר מה על עולמם הפנימי של הכוהנים ולא רק על עיצוב האופנה של בגדיהם
האם ניתן לבנות אמון? האם ניתן לנהל מחלוקת מתוך הבנה שמי שאינו סובר כמוני, חשובים לו החברה וערכי המדינה? ההיסטוריה הוכיחה שלא ניתן. המחלוקות גורמות לנו להוסיף ולחשוד. ככל שהאמת שבה אנו אוחזים ברורה לנו יותר, כך אלו שמתנגדים לה נראים לנו פחות אמינים ויותר מסוכנים.
פרשת השבוע עוסקת בפרטי הפרטים של לבוש הכוהנים, של המופע החיצוני. למרבה הפלא, התורה לא אומרת דבר וחצי דבר על הפנימי, על מיהו הכהן האמור ללבוש אותם, מהן מהותו ומידותיו, מהם ערכיו, אישיותו. העיסוק בפרשיות הוא ארוך ומפורט ורק בבגדים עניינו, רק בחיצוני.
אומנם בדרך כלל התורה אינה מרבה לדבר על האופי הפנימי של האדם, אך כאן הדבר צורם פי כמה. הלא אך מתבקש שהתורה, שטרחה בפרטי הפרטים של החיצוני, תגיד דבר מה על עולמם הפנימי של הכוהנים ולא רק על עיצוב האופנה של בגדיהם.
צורתו של הבגד היא הפרשנות שהאדם מעניק לעצמו. עורך דין ילבש בגדים שונים מאלו של אמן רוק כבד. עולם האופנה משגשג רק מתוך הצורך של האדם לפרש את עצמו. כנראה התורה מבקשת לסלק את העיסוק שלנו בפרשנות החיצונית. הכהן הוא אדם המייצג את העם בעבודת הקודש, וטוב יהיה אם הציבור לא יעסוק בפרשנות החיצונית שלו ולא בכל צורה של פירוש. הפירוש של הדבר מחמיץ את האפשרות לקבל אותו כפי שהוא.
השיח הישראלי עוסק בפרשנות אובססיבית, בניסיון להסביר מדוע לא כולם כמוני, ומתוך כך גובר אי האמון ופורחות קונספירציות. סילוק הפרשנות עשוי לקיים שיח שאין בו תיאוריות קונספירציה המבקשות לתת פשר לזולת, ואולי במקום זאת, יגיע שיח המסוגל להתייחס לאדם כפי שהוא ולקיים מקום של אמון הדדי.
