בציפייה לנס חנוכה תשפ"ה
כבר חלפו 450 ימים מאז טבח 7 באוקטובר, ואי הוודאות באשר לגורל 100 היקרים שעדיין בשבי חמאס בעזה אינה מתבהרת. השמועות וההדלפות (פעמים רבות, סותרות) על התקדמות במגעים, נסיגה או דריכה במקום, מורטות את עצבי משפחות השבויים, שכבר ככה נסחטו עד תום.
בצילום: מאות אזרחים טובים, רוב מוחלט דתיים, בעצרת תפילה והזדהות שנערכה ביום ראשון במתחם התחנה בירושלים. בימי שלישי בערב דתיים רבים פוקדים את כיכר החטופים בתל אביב למעגלי שיח, תפילה והזדהות עם החטופים ומשפחותיהם. צוות ישראלי בכיר שהה כמה ימים בקטאר לסגור עניינים. בתקווה שבחנוכה יחול הנס הזה. אמן.
מתחמם בתנור
שעות רבות, כמעט מדי יום, מתקיימים המגעים על טיוטת חוק הגיוס/ההשתמטות. מה שנראה זה שיסכימו (משרד הביטחון מזה, הפוליטיקאים החרדים באמצעות השר לשעבר אטיאס מזה) על גיוס של כ-4,800 חרדים בשנה הראשונה, קצת יותר בשנה השנייה, כשהמטרה היא שבתוך חמש שנים יגויסו מחצית מבני גיל הגיוס. במערכת הביטחון מדגישים כי הם צריכים את הצעירים, את בני ה-18. לא את בני ה-30 וה-40, שגם ברוכים יהיו. עדיין הצדדים חלוקם בנושא הסנקציות. הממונה על התקציבים באוצר סבור כי שימוש בסנקציות כלכליות המבוססות על שלילת זכאות לסיוע כלכלי – צפוי להיות אפקטיבי בהגדלת היקפי הגיוס. בין הסנקציות שמציעים באוצר: צמצום זכאות ל"דירה בהנחה", הנחות במעונות יום, בצהרונים ובארנונה, ודמי אברך. באגף החרדי מתקשים לבלוע את כל הצפרדע הזו. מה שכן, גם שם כנראה מבינים ש'מה שהיה הוא לא מה שיהיה' וכי כדאי גם להם להגיע להסכמות כלשהן, שאולי ייראו גם לבג"ץ, אחרת – לך תדע. לחרדים גם הרבה יותר קל ללכת על פתרון ארוך טווח. לעבור את השנים הקרובות בשלום. אח"כ, אלוקים גדול. ההערכה היא שבשבועות הקרובים ממש ייצא חוק הגיוס/ההשתמטות החדש מתנור האפייה שבבית המחוקקים. התחנה הבאה, על בטוח, היא בג"ץ.
מאין יבואו התקציבים?
רשת 'החינוך העצמאי' היא רשת החינוך הגדולה בציבור החרדי. התקציב השנתי שלה עומד על 2.1 מיליארד שקלים, ולומדים בה 120 אלף תלמידים ב-273 בתי ספר. הרשת סובלת מקשיים כספיים, וגם נמצאו לכאורה אי סדרים תקציביים. לבג"ץ הוגשו עתירות שונות בדרישה לחדול מהזרמת כספים ממשלתיים לרשת הזו. אחד העותרים, איש העסקים ישראל קרויזלר, טען כי זו עמותה פושטת רגל, ביקש למנות לרשת מנהל ממונה, ולהפסיק לתקצב אותה בשל אי סדרים תקציביים קשים שנחשפו בה בדוח שפרסם סגן החשב הכללי באוצר. בתשובת המדינה לעתירה נטען כי "בחודשים האחרונים ננקטו על ידי גורמי משרד האוצר – החשב הכללי ואגף התקציבים – צעדים משמעותיים ביותר, אשר צפויים להסדיר את היבטי תקצוב רשתות החינוך החרדיות ולחזק באופן ניכר את מנגנוני הפיקוח והבקרה על ההיבטים הכספיים של פעילותן". המדינה, כמובן, ביקשה לדחות את העתירה (זוכרים מי מחזיק את הקואליציה?) אך לאכזבתם, ואולי גם לתדהמתם, השופטים הבהירו כי העתירה לא תימחק. השופט אלרון אמר בדיון: "זו עתירה ציבורית מהמעלה הראשונה. אני וחבריי התפלאנו שהעתירה לא הוגשה חמש שנים קודם. יש כאן היעדר פיקוח מוחלט. אנחנו סבורים שצריך לעקוב אחרי ביצוע דברים בשלמותם. אין חוכמות, הדברים לא נעשו בצורה טובה לאורך השנים". ב'כלכליסט' דווח כי השופטים הזכירו את התחייבות המדינה שהעמותה לא תתוקצב מעתה מתקציב המדינה יותר מאשר מתוקצב החינוך הממלכתי, כך שמעכשיו לא ניתן יהיה להעביר כספים קואליציוניים לרשתות החינוך המפלגתיות כמו 'החינוך העצמאי' של אגודת ישראל ודגל התורה. בעיניים שלי, זו הופכת להיות לא רק הבעיה שלהן, אלא גם של ראש ממשלתנו – ששרידותו הפוליטית תלויה במנהיגים הפוליטיים שלהן.
סומכים על הנס?
יש מקרים שבהם אני מרגיש צורך לצבוט עצמי, כדי להאמין שמה שאני קורא או שומע אכן התרחש. כל מי שמסתובב בבני ברק ומרים קצת את הראש למעלה, לעבר הבניינים הצפופים שם, לא יכול שלא לראות תופעות ייחודיות ומוזרות של מרפסות או חדרים היוצאים מדירות במקומות לא ברורים, עם כמעט אפס מרווח מחלון הדירה בבניין הסמוך. הרבה פעמים, בטח כשמדובר בסוכות, ההרגשה היא שיותר בטוח שלא לעבור מתחת. לך תדע.
אם בדירות ובסוכות ככה, ככל שמדובר בבתי כנסת או שטיבלים בעיה"ק בני ברק, המצב גובל בקטסטרופה ממש. הכי קרוב ל'כל דכפין ייתיי ויתלבש', על השטח. מאיפה אני יודע? מכלי ראשון. ראש הרשות לאכיפה במקרקעין, עו"ד אבי כהן, איש הציונות הדתית, המתגורר בעלי, כך שאינו חשוד 'טבעי' בשנאה לחרדים, אמר בראיון למשי וגדלוביץ' ברדיו 'קול ברמה' כי "בני ברק היא מקום ראשון בארץ בשטחי ציבור שנכבשו, מעל 50% שטחי ציבור כבושים (הכוונה, אלה שבנו שם לא קיבלו את האישורים הנחוצים לכך כמקובל במדינת ישראל; מ"ז). הכי הרבה תלונות מצד תושבים (כ-30 אחוז מכלל התלונות שמגיעות) מתקבלות מבני ברק", אמר. ואם הוא אומר, הוא יודע.
להבנתי, עד שעו"ד כהן הגיע והעז, פחדו לפתוח את הפה. מן הסתם, התנהל שם הכלל "שמור לי (חסידות זו, פלג זה) ואשמור לך (כנ"ל)". דונם לי, דונם לך, מאדמות העירייה שבמקום נורמלי היו הופכות אולי לפארק ירוק או למתנ"ס, בבני ברק הס מלהזכיר. ובית כנסת, כידוע, הוא מקום קדוש, וזה מצטלם מאוד לא טוב לפרק אותו. פגיעה בקודש, ממש. בנית? סביר שלא ייגעו בו לרעה. ליקויי בנייה המסכנים את חיי המתפללים? חיבורי חשמל לא תקניים המגבירים את החשש לשריפה? עזוב אותך, שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
אבל לעו"ד אבי כהן, כאמור ראש הרשות לאכיפה במקרקעין, כנראה "יש שריטה בראש". כמו כולנו, הוא ראה בזמנו צילומים מאסון מירון, ובגלל תפקידו, התמונות לא מפסיקות לרצד מול עיניו. מן הסתם, זה מה שנתן לו כוח לקום, להתריע, וגם לפעול. אפילו שמדובר בק"ק בני ברק תיבנה ותכונן. מבחינתו, כשזו התמונה – "אין סומכין על הנס". "אחרי אסון מירון תפסנו את עצמנו. מצאנו את אותם אירועים (עבירות בנייה והשתלטות על קרקעות; מ"ז) על סטרואידים בעיר בני ברק", סיפר עו"ד אבי כהן. ומכיוון שהוא בחור רציני, אז – אויימר ועושה: כהן וצוותו הוציאו באחרונה עשרות צווי הריסה לבתי כנסת בבני ברק, שעפ"י קביעת הצוותים המקצועיים של היחידה הממונה על אכיפת עבירות בנייה, הם בגדר "סכנה בטיחותית מיידית" ו"על סף אסון מירון 2".
וכאן מתפתחת העלילה לכיוונים (לא) מפתיעים. עפ"י ג'וש בריינר ואהרן רבינוביץ מעיתון 'הארץ', אחרי שעו"ד כהן הציג בפני השר בן גביר את התמונה העגומה של עשרות בתי הכנסת בבני ברק, טען בפניו השר כי היחידה בראשותו מפעילה "אכיפה בררנית", מתמקדת בבתי הכנסת בבני ברק ומעלימה עין מהנעשה ביישובים הערביים. "זו סכנת נפשות, בבני ברק", אמר כהן. השר חזר ודרש ממנו לתעדף טיפול במבנים לא חוקיים ביישובים ערביים. הרי בשביל מה עמד בן גביר על דרישתו לקבל תחת אחריותו את היחידה הזו לאכיפת עבירות בנייה, אם לא לטפל ביישובים הערביים? והשר, כידוע, מתווה מדיניות. בשביל זה הוא קיים.
בשיחה עם 'שבתון' אמר השר איתמר בן גביר כי צריך להיות דין אחד באכיפת עבירות הבנייה. לעניין זה דין בני ברק כדין ג'לג'וליה, וכדין תל אביב. "אני השר הממונה, ואני לא מוכן לשמוע על כך שבית כנסת הורסים ואילו מסגד לא". שאלנו – ומה לעמדתך דין ביכנ"ס שנבנה שלא כחוק והוא מסוכן? "כל מה שלא חוקי – להרוס, אבל לא יהיה דין שונה". בן גביר סיפר ל'שבתון' כי עו"ד אבי כהן לקח אותו לסיור מוסק מעל היישובים הערביים והצביע על עבירות בנייה למכביר, כולל במסגדים. לדברי השר, במקום הסברים מדוע לא הורסים שם, קיבל תירוצים. "זה לא מקובל עליי", אמר. בן גביר גם מקיים מדי שבועיים ישיבת עבודה עם כלל הגורמים הרלוונטיים, כולל משטרה, רמ"י, רשות האכיפה ועוד, וכך לטענתו מקדמים את האכיפה, ובענק. בדגש על הבדואים, שיאני עבירות הבנייה, כמובן. הוא מצביע על גידול של 400 אחוז בעיות שם. "והשמיים לא נפלו, כולל הריסת מסגד באום אל-חירם", דברי בן גביר.
אז בעיניים שלי, עו"ד כהן טוען כי רשות האכיפה פועלת לאכוף את הבנייה הלא חוקית בעשרות יישובים ערביים, הוציאה צווי הריסה ואף מיפתה, פינתה והרסה מסגדים שנבנו שלא כחוק. שימשיכו, היכן שצריך. אבל – וזה אבל גדול – עניי עירך קודמים, לא? אם אמנם אנשי המקצוע מעידים כי עשרות בתי כנסת בבני ברק מסכנים את המתפללים בהם "סכנת מוות כבאסון מירון", כעדות המומחים, לא מתבקש לטפל בהם בעדיפות ראשונה? רוצים עוד אסון אזרחי גדול? אם אינני טועה, יש הלכה הקובעת כי המתפלל במקום סכנה חייב להתפלל תפילה קצרה. האם כך נוהגים בכל אותם עשרות בתי כנסת בבני ברק?
צבא או שירות לאומי?
לא מעט חיילות על מלא משרתות בתפקידי חינוך והדרכה, במסגרות אזרחיות רגילות. בעדיפות ביישובי ספר, אבל לא רק. תשאלו – מה הקשר בין מטרה בכיתה א', ב' או ג' לבין שירות כחיילת? לא יודע. אולי סרח היסטורי שלא נגעו בו; אולי כדי "לשמור" על בחורות דתיות שכן רוצות ללבוש מדים שיהיו במסגרות שמורות אלה ולא יבחרו לשרת בצבא ה'רגיל'; אולי כדי למלא תקנים במקומות שמשפחות בורגניות אינן ממהרות להתגורר בהם. לא יודע, וגם לא חשוב. כעובדה, זו המציאות. בנות חיילות, במספרים לא קטנים, משרתות למעשה באזרחות.
השרה אורית סטרוק, שמשרדה אחראי בין השאר על השירות הלאומי, היא גם משקיפה בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. הוועדה החשובה הזו מצאה בשבוע שעבר זמן לדון על אישור צווים המאפשרים גיוס חיילות לתפקידי חינוך והדרכה (השערה שלי: כיוון שמדובר בצו, זה בטח נקבע מזמן מזמן, לפני עשרות רבות של שנים, למלא צורך חברתי במדינה). השרה סטרוק (בעיניים שלי: אחת הרציניות בממשלה, ואני אומר זאת חרף היותי חלוק עליה בלא מעט דברים) חזרה בדיון בוועדת חוץ וביטחון על הצעה שהעלתה בממשלה, לשקול מחדש את הקצאת כוח האדם הצה"לי לתפקידים שאינם ביטחוניים. ויש לא מעט כאלה. בין השאר אמרה: "אלה צווים של 6 באוקטובר. אי אפשר לטעון למחסור באלפי חיילים, להאריך את השירות הסדיר ואת גיל הפטור, וביד השנייה לאפשר הקצאת חיילים לתפקידים שאינם ביטחוניים כלל. בשביל זה יש שירות לאומי, עם תנאי שירות ירודים יותר". היא הוסיפה: "אני חושבת שהצבא זה העדיפות הראשונה, זה הכי חשוב, ובצבא צריכים לשרת בתפקידים של לחימה ותומכי לחימה. בדברים אחרים שפעם חשבנו שהצבא יכול להשתעשע בהם, אני חושבת שזה צריך להיות במסגרת אחרת כי לצבא אנחנו נותנים יחס אחר, תעדוף אחר בכל מובן". היא כיוונה במיוחד למורות חיילות המשרתות בסביבה האזרחית וקבעה כי זה בזבוז כוח אדם צבאי וניתן להשתמש בחיילות האלה לתפקידים משמעותיים הרבה יותר בהיבט הביטחוני. והציעה, שמי שימלא את התפקידים ה"אזרחיים" יהיו מתנדבי השירות הלאומי, שכבר היום משרתים במקביל באותם גופים כמו החברה להגנת הטבע, בתי ספר שדה, ועוד.
בעיניים שלי, יש היגיון. אני לא בטוח שאותן צעירות שרוצות להתגייס לצה"ל, ולו לשרת כמורות חיילות, ילכו לשירות הלאומי ולא לצבא ה'רגיל', אבל לעצם העניין, ההצעה של סטרוק 'עושה שכל'. ולתכל'ס: עד כה הצווים ההיסטוריים האלה חודשו אוטומטית, ללא דיון אמיתי, פעם בשלוש שנים, הפעם, בהמלצתה של סטרוק, הם חודשו לשנה, ובמהלכה יעשו חושבים מה נכון לעת הזו. לענ"ד, בסוגיה זו יוכנסו בדרך האחורית הרבה לחצים פוליטיים מהמגזר. ובעיקר – המצדדים בגיוס בנות דתיות לצה"ל מול המתנגדים.
לא חבל"ז?
בפרקליטות המדינה בוחנים, עפ"י ידיעה עיתונאית, האם בהתבטאויותיהם נגד גיוס לצה"ל של הראשון לציון והרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, כמו גם גדולי התורה הליטאים הרבנים לנדא והרש – יש משום עבירה על החוק. בעיניים שלי, חבל על זמן החוקרים ועל התבזות צפויה להם באם ימצאו שיש חשד לכאורה לעבירה על החוק. לא רואה מישהו שיגיש נגד הרבנים האלה כתב אישום, ועוד בנושא כזה שהוא כמעט קונצנזוס בקרב ההנהגה החרדית. אין מצב. נכון, להבנתי, הגדיר זאת ח"כ יצחק פינדרוס מ'יהדות התורה' ברדיו 'קול חי': "כנראה אין גבול לחוש הומור שלהם (של הפרקליטות). אין מציאות כזו. לדעתי, עוד ברווז. לא הייתי מתייחס לזה, חבורת מטורפים".
מכובד וראוי
משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה, מקדמים תיקון לתקנות מרשם האוכלוסין שבו ייקבע כי בספח תעודת הזהות של בני הזוג של חלל/ת צה"ל או חלל/ת טרור, יצוין כי הם אלמנים ואלמנות חללי מערכות ישראל או פעולות איבה. שר הפנים, משה ארבל: ״בעקבות אירועי השנה האחרונה והמצב הקשה שחווינו, אנו מציגים תיקון חקיקה שמקנה סוף-סוף הכרה פורמלית לאלמנים ולאלמנות של חללי מערכות ישראל ופעולות איבה. באמצעות הוספת המידע לספח תעודת הזהות, אנו לא רק מסמנים את הקשיים והאתגרים שהם חווים, אלא גם מחזקים את מחויבותנו כחברה לדאוג להם ולזכור את יקיריהם". מכובד וראוי.
תיקון
במדור הקודם נפלה טעות. בקטע על המחלוקות המשפטיות נכתב בטעות שמו של השופט זמיר. צ"ל השופט עמית.
