הסמכויות הרשמיות של הרבנות הראשית לישראל הן דלות מאוד, והאפשרויות שלה לרומם את קרן התורה הן עצומות. הסמכויות דלות: בחוק הרבנות הראשית, שהוא זה שבכלל מעניק סמכות לרבנות הראשית על ידי הקהילה שמינתה אותה – מדינת ישראל – נאמר שתפקידיה הן: "מתן תשובות וחוות דעת בענייני הלכה לשואלים בעצתה; פעולות לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות; מתן תעודות הכשר על כשרות למצרך מיובא או לבשר מיובא כהגדרתם בחוק איסור הונאה בכשרות…; מתן כשירות לכהן כדיין…; מתן כשירות לכהן כרב עיר לפי תקנות בחירות רבני עיר שהותקנו על פי חוק שירותי הדת היהודיים…; מתן כשירות לרב לכהן כרב רושם נישואין ומינוי רושמי נישואין מבין הרבנים שקיבלו כשירות כאמור; כל פעולה הדרושה לביצוע תפקידיה על פי כל דין".
כדאי לשים לב לעובדה שאין לרבנות הראשית לישראל כל סמכות הלכתית, לא על מדינת ישראל, והיא אינה קובעת את עמדתה של התורה כלפי מוסדות המדינה, ולא על הציבור היהודי במדינת ישראל ובתפוצות. מי שסובר שהיא הכתובת לשאלותיו ההלכתיות רשאי לפנות אליה – זה הכל. בפועל, הציבור החרדי אינה רואה בה סמכות כלשהי מצד עצמה, ודאי שהציבור החילוני אינו עושה זאת. בעשרות השנים האחרונות רוב הציונות הדתית מתנתק ממנה, מסיבות מגוונות.
בעת מלחמה, רבנות ראשית נכונה מכירה תודה עמוקה לחיילי צה"ל, שמחרפים נפשם למות כדי לאפשר בין השאר תלמוד תורה
לעומת זאת, האפשרויות הנמצאות בידה הן אין-סופיות, ויש בידה להיות אחד המוקדים העילאיים להעצמת הברית שבין עם ישראל לקב"ה. יש לה כלים בעלי עוצמה גדולה להגביה את קרן התורה במדינת ישראל ובעולם היהודי כולו; יש לה אופק שבו נפתחת בפניה האפשרות להביא לשמירה מוגברת של ההלכה בישראל; יש בה את היכולת להיות מצפן מוסרי תורני יהודי לעולם כולו. מבחינה זו היא דומה לנשיאות המדינה – גם לנשיאות יש סמכויות מצומצמות מאוד, אולם יש בידה לעשות אין-ספור דברים.
המציאות הזו היא לכתחילה. דברים יפים כתב הרב סולובייצי'ק זצ"ל על כך: "הרבנות, לפי דעת דודי, אינה שררה אלא שירות, איננה מוסד אלא פעולת יצירה חיה, כבדת אחריות ורבת מרץ. אין הרב אדון לקהילתו אלא רבה ומורה, חברה וידידה, הסובל ושמח עימה. אנשי הקהילה תלמידיו ורעיו הם, והוא מתהלך ביניהם לא כבחיר העם אלא כאחד מהם. משפיע הוא עליהם לא דרך צינורות צורניים, כבא-כוחו של מוסד מכובד על ידי מינויו, כי אם באישיותו, בגדלותו בתורה, באהבתו, אהבת העם, ענוותנותו, חסידותו וחסדיו המרובים. הוא אב וגם אח לעם. סמכותו אינה מוסדית, רשמית, המבוססת על בחירה, כי אם אישית, מקורית, ונובעת מחיבת העם אליו ומהכרתם החופשית בו כרבם, מורם, אביהם ואחיהם. הרואים את המציאות הסמכותית הזו לכתחילה" ('מה דודך מדוד').
בעת מלחמה רבנות ראשית של מדינת ישראל מכירה תודה עמוקה מאוד לחיילי צה"ל, שמחרפים את נפשם למות כדי לאפשר בין השאר תלמוד תורה בישראל; רבנות ראשית של מדינת ישראל מורה כי השתמטות של מי שאינו לומד יום ולילה מנוגדת למוסר – "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" – ולהלכות עזרת ישראל מיד צר ויציאת חתן מחדרו וכלה מחופתה; רבנות ראשית פועלת להיות שותפה בכאב הנורא של משפחות ההרוגים והפצועים ומתמודדי הנפש, המוסרים נפשם בפועל ממש, ומוליכה פעולות תיקון עמוקות, ברוחם של נביאי ישראל, ולאחר מכן מכוננת תפילות להצלחתם, לרפואתם במהירות, ולקימום פגיעות הגוף והנפש; רבנות ראשית של מדינת ישראל מחזקת את דרכן של ישיבות ההסדר שמצמיחות תלמידי חכמים והנהגה תורנית עצומה, יחד עם שירות צבאי ומסירות נפש על עם ישראל, ועל ידי כך מממשים בצורה מלאה ביותר את דרכה של תורה; רבנות ראשית פועלת להסדיר את אלה שרואים עצמם כשבט לוי, פועלת למניעת שחרור סיטונאי, ולאימוץ כל מה שנאמר על שבט לוי, כגון ויתור של אלה שאינם יוצאים למלחמה על זכויות רבות; רבנות ראשית מחזקת תלמוד תורה של הציבור כולו, כדי שזכות התורה תעמוד לכוחות הביטחון כולם.
ובעיקר: רבנות ראשית עושה את כל אלה מכוח מנהיגותה המוסרית והרוחנית, ופועלת להעצים את מקום התורה בעם ישראל כגורם מאחד ומחזק, ששותף בשעת שמחה ובשעת צרה, ומקדשת את שמו של הקב"ה על ידי איהוב שם שמיים על הבריות.