שגרת חירום

תושבי שדרות חזרו לביתם לפני כשבועיים, לפחות כ-60 אחוזים מהם. כפסיכולוגית וכמדריכה בשירות הפסיכולוגי בעיר, פגשתי אוכלוסייה מותשת ונרגשת, שנעה בין חשש לאופטימיות זהירה, כמהה לשגרה אך חיה בחוויית חירום ומלחמה. 130 פסיכולוגים חינוכיים מכל רחבי הארץ נרתמו לסייע בהכנתם המנטלית של צוותי החינוך בעיר. היו כיבוד בשפע, חומרי יצירה ואזורים ממוגנים… אך שמחת המפגש נמהלה ברעמי מטוסים והפצצות עמומות, בכי וביטוי חרדה.

איך והאם חוזרים? ומי אני, השב/ה למקום מגוריי? אלה תהליכי עיבוד ובחינה מחדש, פרידה וזיכרון, התחלה והמשכיות.

עבודת העיבוד כללה עיסוק במאפייני המציאות: 'שגרת חירום ומלחמה' – כינוי המבטא סתירה פנימית ומחייב התמודדות יצירתית וחוסן נפשי. בעוד שגרה מבטאת התנהלות מסודרת, קבועה ומחזורית, חירום משמעו חריגה ניכרת מסדר היום ופריצת גבולות זמן, מרחב ומשאבים. בעוד השגרה מקנה תחושת שליטה ויציבות ומאפשרת תכנון ותחושת ביטחון, מחיר החירום הוא חוויית איום וסכנה מתמשכת ותגובות דחק.

כיצד מתנהלים במצב כזה? צוותי החינוך של העיר שדרות ביטאו בקיאות, גבורה, אופטימיות ותקווה. הנה עצות שאותן גיבשנו עימם, עבור הורי התלמידים ובמידה רבה עבור כולנו:

א. בניית "איים של שגרה": קביעת זמן ההתעוררות בבוקר, הארוחה. עיסוק יומי בלמידה – השתלבות במסגרת החינוכית והכנת מטלות בית. חזרה לחוגים, במידת האפשר.

ב. חיזוק חוויית הביטחון הפיזי: קבלת הנחיות ועצות מעשיות מפי גורמים מקצועיים, בנוגע להתגוננות ותגובה במצב חירום.

ג. עידוד הילדים לבחירה (מותאמת גיל ויכולת) ולקיחת אחריות ברמה האישית, המשפחתית, הלימודית והקהילתית: נעודד בחירות כגון מה לאכול וללבוש, עם מי להיפגש, מה לשחק, איך לעצב את החדר. נקדם השתתפות במשימות משפחתיות, כמו השגחה על אח צעיר וסידור החדר/הבית.

ד. הפעלת בקרה על חשיפה מוגברת למדיה (חדשות ובכלל).

ה. עידוד של פעילות פיזית ומעורבות חברתית: עיסוק בהתנדבות ובנתינה.

ו. הצעת קרבה גופנית מותאמת של ההורים לילדיהם – חיבוק, ליטוף, נשיקה ושיתוף רגשי מצד המבוגרים באתגרי ההסתגלות שלהם ותפיסתם כהגיוניים וזמניים.

ז. פיתוח ותרגול של הודיה והכרת הטוב.

ח. השתתפות, בהתאם לגיל, באירועי גבורה והנצחה משפחתיים וקהילתיים.

ט. מעקב אחר צורך בקבלת טיפול רגשי, בהינתן הפרעה תפקודית.

י. "הורים יקרים", כך הסתיים אחד המכתבים שנוסחו, "אנו סומכים עליכם… המשיכו להעניק לילדיכם ביטחון ועוגנים של שגרה, כמו שאתם עושים…".

לתגובות: naomieini1@gmail.com