מזיהוי לזהות

כך כתבה לי ס': "שלום, שמי ס' ואני לומדת בבית ספר חרדי… אני חייבת לפרוק כאן, מפני שאין לי שום מענה אחר. הלימודים בבית הספר שלי מתחילים בכיתה ט׳. אני תלמידה חדשה כמו כל בנות כיתתי. חלק מהבנות חושבות שאני כושית, אבל אני אתיופית. אני סובלת מזה מתחילת שנה, ולא משנה כמה אסביר להן שיש הבדל ע-נ-ק-י בין כושי לבין אתיופי, הן לא מבינות. מה אפשר לעשות?".

ס' יקרה, נראה שמה שמפריע לך הוא שחברותייך אינן מבדילות בין כושים לאתיופים. כושים הם לא אתיופים ואתיופים הם לא כושים. אם היו קוראות לך אתיופית זה לא היה מפריע לך, מפריע לך שהן קוראות לך כושית, וזה זיהוי לא נכון.

זו בעיה לא רק של חברותייך אלא בעיה היסטורית בזיהוי גיאוגרפי של המקומות הללו, כוש ואתיופיה. ככל הנראה, הבלבול התרחש במהלך העת העתיקה, אז כוש נהפכה למקבילה של אתיופיה, עקב טעות שנוצרה בתרגום השבעים, שבו כוש מתורגמת בתור אתיופיה, בעוד כוש זה באזור סודן. האומנם אלה מקומות שונים? מגילת אסתר פותחת שהמלך אחשוורוש מלך על 127 מדינות מהודו ועל כוש. מה היה המרחק מהודו ועד כוש? האם הודו היא הודו של ימינו וכוש היא אתיופיה? המונח "מהודו ועד כוש" שנוי במחלקות: האם הוא מבטא שני מקומות רחוקים או שני מקומות סמוכים?

במאמר שהתפרס השנה ("קהילות יהודיות שנעלמו באפריקה עקב טעויות בזיהויים גאוגרפיים") טוען ניר שגיא: "המפה הגאוגרפית המדומיינת שיצרה המסורת הקולוניאליסטית, ובעקבותיה גם המחקר המודרני, מבוססת על המצאה של חלוקה גאוגרפית־תרבותית־חברתית, שאינה מעוגנת במקורות. הנחות המוצא של המחקר על אודות הגאוגרפיה של אזורי אתיופיה ותימן משקפות את החלוקה הטריטוריאלית של הקולוניאליזם המערבי. חלוקה טריטוריאלית זאת אינה עולה בקנה אחד עם החלוקה הטריטוריאלית במקורות המצויים במסמכי הגניזה, ותיעוד יהודי וערבי. למשל השם 'הודו' מסמן בדרך כלל חלקים באפריקה של היום. עיון מדוקדק במסמכים מלמד שהשם 'הודו' הוא שם משותף המסמן אתרים שונים: הודו של ימינו, ואזורים נרחבים באפריקה הרחוקים מהודו של ימינו […]השם 'הודו' מסמן בדרך כלל אזורים באפריקה. לאזורים הללו שבאפריקה יש גם שמות נוספים, כגון: ערביא, סין, עדן, כוש ועוד, אשר בלא צל של ספק מסמנים אתרים באפריקה […]. כבר מימי קדם ועד ימי הביניים, הודו הייתה אזור רחב ידיים שהשתרע מאפריקה ועד הודו של ימינו. את הפסוק ישעיהו יא, יא: 'וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם', מתרגם יונתן: וּמִפַּתרוֹס וּמֵהֹדוּ וּמֵעֵילָם, כלומר הודו מזוהה אצלו ככוש".

ניר טוען שהקולוניאליזם המציא מפה גיאוגרפית משלו, ולשרטוט המפה האפריקאית מחדש יש השלכות על מציאות החיים היהודית. יש תעודות רבות המעידות על קיום יהודי באזורי מזרח אפריקה ותימן. כך עולה גם מהמקורות בשני התלמודים הירושלמי והבבלי.

למרות האמור לעיל, חוקרים רבים התעלמו מהמקורות הללו והתבססו בעיקר על הניתוח של ההיסטוריונים האירופיים, הסתמכות שהובילה למסקנות מוטעות. טעויות אלה, לדעת ניר שגיא, לא נעשו מתמימות אלא מתפיסה גזענית. בלשונו: "סיפורן של הגאוגרפיה וההיסטוריה של יהדות אתיופיה ותימן הועלם והודר, בגין פרדיגמה אירו־צנטרית. כתוצאה מכך, חיים יהודיים שלמים סולקו מהתודעה ומהזיכרון היהודי… מאמר זה משקף מאמץ לגלול את האבן מעל פי באר המים החיים ולחשוף את קיומה של יהדות אפריקה התוססת והחיה, שעמדה בקשרי תרבות ומסחר עם העולם היהודי".

ס' יקרה. אין כמעט קבוצה אחת בחברה הישראלית שמרגישה שמזהים אותה נכונה. לצערנו, אנו עסוקים ב"זיהוי" ולא ב"זהות", כך שכל קבוצה מרגישה שהיא אינה מקבלת את ההכרה שמגיעה לה. זה מתסכל מאוד.

עצה מניסיוני האישי: יותר ממה שאת צריכה להיות עסוקה ב"איך" שחברותייך צריכות לזהות אותך, היי עסוקה ב"איך" את מזהה את עצמך. ברגע שתזהי את עצמך כפי שאת מאמינה, את לא תתרגשי ממה שחברותייך חושבות עלייך. זה עניין של ביטחון אישי. אבל יותר מזה, ס' יקרה, ניר מבקש מאיתנו שנצא מהתפיסה הפטרנליסטית והשיפוטית אחד כלפי השני ושננסה לזהות נכונה את האנשים שחיים איתנו. בעיקר שנפסיק לשקר לעצמנו. שנגלה קצת צניעות, שננסה לצאת משיח מגזרי ודיכוטומי, שננסה לצאת מבית הכלא התודעתי שלנו. זה יעזור לנו לראות את התמונה ההוליסטית, את הראייה הממלכתית, כפי שאנו רואים אצל חיילי צה"ל.

אנו בימי הפורים, ימים שבהם אסתר ומרדכי הצליחו לאחד כמעט את כל העם היהודי, שהיה מפוזר ומפורד ב-127 מדינות. אין סיבה שלא נצליח בכך היום.