הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)מצבה הנוכחי של האנושות הוא רק שלב לקראת ההתפתחות למצב אלוהי יותר. בני האדם הם בעלי פוטנציאל לאלוהות, אולם המרחק בין המצב הנוכחי לבין המצב הסופי, דומה למרחק שבין איינשטיין-בן-החודשיים לאיינשטיין-מפתח-תורת-היחסות. התוצאה הסופית יכולה להיות שונה ממה שאנו מעלים בדעתנו.
להיות אלוהי, זה לא רק להיות חזק וחכם יותר. מדובר בהשקפת עולם שונה לחלוטין, בראייה אחרת של המציאות, ובמערכת שונה של רצונות וערכים. ניקח לדוגמא את ההבדל, הקטן יחסית, בין ילד קטן לבין אדם מבוגר: ברור שההבדל הוא לא רק בכוח ובידע, אלא במבנה שונה לגמרי של האישיות, עד כדי כך שקשה להאמין שהתינוק והמבוגר הם אותו יצור עצמו.
כשם שלמבוגר קשה להאמין שהוא היה פעם ילד קטן, כך הילד אינו מסוגל לתפוש איך זה להיות מבוגר. חלק ניכר מעולמם של המבוגרים היה גורם טראומה רצינית לילד שהיה נחשף אליו, ובמקרה הטוב היה מעורר אצלו גועל, שעמום או חוסר הבנה. ילד גם אינו מסוגל להבין תמיד את הערכים על פיהם פועלים המבוגרים, את כללי הנימוס או המוסר, ולמה הם משקיעים זמן ומאמצים ומוותרים על הנאות בשביל ערכים כאלה.
על אחת כמה וכמה כשמדובר בפער בין בני אדם, לבין ישויות אלוהיות כמו ה', המלאכים או בני האדם כפי שיהיו בעתיד. הרבה דברים אצל אותן ישויות נראים לנו בלתי מובנים, בלתי נתפסים, ולעתים נוראים ומזעזעים. הן בתיאורים התנ"כיים, הן במצוות התורה, והן באירועים המתרחשים בעולם, אנו נתקלים בתופעות רבות שנראות לנו לא-אנושיות, מנוגדות לחוש המוסרי ולצדק, או סתם מוזרות. אולם הסיבה לכך היא, שהתחום האלוקי הוא אכן על-אנושי. העובדה שה' מתגלה ומדבר אלינו בשפתינו, אין פירושה שאנו יכולים להשיג את סוף דעתו; באותה מידה יכול האב לדבר עם בנו בן השנתיים במושגים שיהיו מובנים לו, אבל זה רק מעיד על יכולתו של האב לצמצם את עצמו, לא על יכולת הבן להבין את האב.
אנו יודעים שהמפגש עם האלוהי, כמו התגלות מלאך, או ארון הברית, יכול להיות מזעזע ומחריד ואף להוביל למוות. משפטו של ה' על בני האדם מבטא לפעמים ערכים, מוסר ושיקול דעת שונים מאלה האנושיים. אפילו אבותינו אברהם ויעקב, לפי המדרש, לא היססו לגזור כליה על עם ישראל בשל חטאיהם, שכן מנקודת מבטם, בעולם העליון קידוש השם דוחה הכל (רק יצחק הוא זה שהגן על עם ישראל). אין כמו נקודת המבט האלוקית כדי להמחיש את האמרה "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן". כך יש להבין גם את תשובתו של אלוקים לאיוב בסוף הספר. לא מדובר רק בחוסר ידע – שאלוקים יודע דברים שאנחנו לא – אלא ביחס שונה לאותו הידע, ולאופן ההערכה שלו.
איך זה יהיה להיות אלוקי? האם נישאר דומים לעצמנו, או שנהפוך להיות משהו שונה לחלוטין? מה יהיה היחס שלנו כלפי האנושות, העולם והערכים בהם אנו מחזיקים עכשיו? אי אפשר לדעת. אולם ההכרה באפשרות של צורת קיום כזו חשובה לנו כבר עכשיו, כדי ללמד אותנו להיות ענווים, ולא לקחת יותר מדי ברצינות את השיפוטים וההערכות של בני האדם; יש ישויות הרבה יותר גבוהות, שלעומתם אנחנו לא יותר מילדים קטנים, ויתכן שמה שנראה לנו עכשיו נורא, ייראה לנו טוב מאד כאשר נעלה לנקודת מבט גבוהה יותר (או להפך). מה שבטוח, ככל שנצליח להשתחרר יותר מהדחפים הנמוכים שלנו, מהפחדים והתשוקות, ומכל מה שקשור לעולם הזה, ולהיות מודעים יותר לרצון הפנימי שלנו – כך נתקרב יותר להבנה של האלוקי שבנו. (חיי שרה תשע"ה)
