בשלו התנאים להפסיק לשאול

ל"טרמינולוגיה", כך למדנו לאחרונה, יש השפעה גדולה על מסקנות הדיון. עם התגברות הדיון על גיוס חרדים, שבעה ביטויים שחייבים להפסיק להשתמש בהם:

1. שוויון – בכל הקשור לגיוס לצבא, אין שוויון וגם לא יכול להיות. בנושא המורכב הזה לא ייתכן להשוות לוחמים לאנשי מטה, שירות צבאי לשירות לאומי, יהודים לערבים וגברים לנשים. הסיבה שבעטיה עלה כרגע נושא שירות החרדים הוא לא אי-השוויון, שקיים ויהיה קיים עוד שנים רבות. אלא העובדה שלצה"ל פשוט אין מספיק לוחמים ותומכי לחימה (חיילי מטה דווקא יש כנראה די והותר, ולכן חשוב שגיוס החרדים לא יגיע בטעות לשם). לדבר על אי-שוויון זה אי-הבנה של חומרת הבעיה.
2. עילויים – רבים מסכימים אצלנו ש"עילויים" יוכלו להמשיך וללמוד בישיבות מבלי להתגייס. הצרה היא שהמושג הזה מסוכן מאוד, משום שבמוסד שבו לומדים "לשמה" – ללא מבחנים או תוצרים כלשהם ללימוד – מאוד קשה להעריך מי למדן גדול יותר. לכן, ההשוואה המקובלת לספורטאים או למוסיקאים מצטיינים (עוד פטור מיותר) אינה רלוונטית. פטור ל״עילויים״ יהפוך מהר מאוד לפטור למקורבים, ויהפוך כל בחור ישיבה שיודע לקרוא לעילוי בפוטנציה. מי שרוצה לקדם את גיוס החרדים צריך להסיר את המונח הזה מהדיון.
3. ⁠מכסות – אחד השקרים הכי גדולים של תלאות חוק הגיוס לדורותיו הוא שקר המכסות. בכל פעם שנקבעו מכסות לגיוס, הפוליטיקאים ומשת״פיהם שיחקו עם המספרים ורימו את כולנו, כדי שנקבל את אחיזת העיניים כאילו מגמת הגיוס מתקדמת לאנשהו. אסור לדבר על מכסות לגיוס. ברירת המחדל צריכה להיות גיוס לכולם. ה״מכסות״ היחידות שאפשר אולי לשקול לדבר עליהן הן מכסות ה״עילויים״ (ע״ע) שיקבלו פטור.
4. ⁠בג״ץ – יש בחברה הישראלית ויכוח סוער על כוחו של בג"ץ ומעמדו, כמו גם על אופיו ותפקידו. אבל, סיפור גיוס החרדים לא קשור לכך בכלל. לא בג״ץ דרש לגייס את החרדים, ומה שקורה כעת הוא תוצאה של מה שחוקקה הכנסת וקבעה הממשלה. גורמים בציבור החרדי ישמחו להפוך את הדיון לעוד דיבור על כוחו המופרז של בג״ץ, ובכך לגייס למאבקם את תומכי הרפורמה המשפטית. לכן, חשוב להבין שאין שום קשר ביניהם ולא להסכים לדבר בהקשר הזה על בג״ץ.
5. עולם התורה – העיתונים והפוליטיקאים החרדים זועקים ש״עולם התורה״ בסכנה. שימוש בשפה הזו הוא יריקה בפרצוף של עולם התורה המפואר בארץ ובעולם, שאינו רוכב על הפטור המכוער משירות צבאי. יש אלפי מוסדות ובתי מדרש כאלו שבהם לומדים תורה במסירות עצומה, והם ״עולם תורה״ אדיר וחזק, לא פחות מהישיבות החרדיות בישראל. אל תשתפו פעולה עם השפה המשפילה הזו.
6. גדולי התורה – כמו שאסור להסכים לזיהוי בין הישיבות החרדיות ל״עולם התורה״, כך אסור לקבל את הזיהוי בין הרבנים החרדים ל״גדולי התורה״. יש גדולי תורה מהרבה מינים וסוגים, ואת התחרות מי גדול ממי אי אפשר אפילו להתחיל. אף רב חרדי, אפילו אם הוא זקן מאוד, ואפילו אם הפוליטיקאים החרדים מתייעצים איתו, אינו גדול הדור או גדול התורה. לכל בית מדרש יש את גדוליו, ואת השפה הזו שמבזה את מוריי ורבותיי, אני מסרב לדבר.
7. ⁠בהסכמה – אוהבים לומר אצלנו כמין איזה מושכל ראשון ש״זה לא ילך בכוח״ ושאת גיוס החרדים צריך לעשות ב״הסכמה״. הנבואה כידוע ניתנה לשוטים, ובתור שוטה ותיק אני מרשה לעצמי להתנבא – הם לא יסכימו. בדיוק כמו שאני לא הייתי מסכים, לו הייתה לי באמת ברירה. הדיבור על הסכמה מסרס מראש כל סיכוי לפתרון. איך שר יהודה פוליקר? ״אתה לא רצית להיות שם בכלל, אבל אותך אף אחד לא שאל״. בשלו התנאים להפסיק לשאול.