מה' יצא הדבר – מהר המוריה יצא

בלב שיחתו של אליעזר עבד אברהם עם לבן ובתואל מתפרצת מפי האחרונים אמירה שנשמעת צורמת בתחילה, בלתי מתאימה לאופיים הבעייתי ולמוסריותם המפוקפקת (בראשית כד, מט-נא):
"וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' ".
דומה שביטויי האמונה הגדולים שעולים מדברי לבן ובתואל אינם אלא שיקוף של בת קול א-להית, קול שמאשש את בקשתו של אליעזר ותפילתו ומכווין אותו להמשך ביצוע מלא של משימתו – הבאת אשה ליצחק. אולם, המדרש מטה את דבריהם של לבן ובתואל למחוז אחר (בראשית רבה פרשת חיי שרה, פרשה ס): " 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' – מהיכן יצא? רבי יהושע בר נחמיה בשם ר' חנינא בר יצחק – מהר המוריה יצא. ורבנן אמרי מהיכן יצא? 'ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' ' ".
אחד הפרשנים המרתקים על המדרש רבה, החכם אב"א, ר' אברהם בן אשר, שכיהן כרבה של חלב והיה מתלמידיו הבולטים של מרן ר"י קארו, ביאר את הדברים בפירושו "אור השכל". לדבריו:
"מהר המוריה יצא – פירוש מיום העקידה נגזר זה הזיווג, שבאותו פרק נולדה רבקה, ובאותו זכות הזמינהּ הקדוש ברוך הוא לפניך עתה, והיינו 'כאשר דבר ה' ', שפרסם עתה הדבר".
בכיוון אחר הולך ר' שמואל יצחק מודליאנו, רבה של סלוניקי בשלהי המאה ה-17 למניינם, בספרו הדרשני ארוחת תמיד. הוא נדרש לשאלה מנין יצא לו לצדיק תמים כיצחק אבינו בן בדמות עשו? טענתו היא שמאחר שרוב בנים דומים לאחי האם, ואת רמאותו של לבן קל לראות, הרי שעשו הוא בדמות לבן, וממילא רבקה היא האחראיות להולדתו של עשו. אם כן, סובר רש"י מודליאנו, השאלה "מהיכן יצא" במדרש שלנו נוגעת לשאלה מהיכן יצא הזיווג שגרם להולדתו של עשו. תשובתו היא שבעת העקידה, כאשר השטן דרש את חלקו וביקש מעין כופר בכדי לאפשר את הצלת יצחק, הובטחה לו לידתו של עשו, שעתיד להיות צורר את ישראל. בשל הצורך להוליד את עשו, נגזר שזיווגו של יצחק יהיה בדמותה של רבקה, שתאפשר את הולדת יעקב אך גם את הולדת עשו. כך בחשבון מפולפל זה מנמק רש"י מודליאנו את מדרש הפליאה שלנו.
בדרך הפוכה לחלוטין דורך ר' חיים כפוסי, רבה של מצרים לפני כחמש מאות שנה, ומחשובי פוסקי וחכמי דורו. הרב כפוסי, שספר תשובותיו יצא לאור עולם אך לפני שנים ספורות (בהוצאת מכון שלמה אומן שליד ישיבת שעלבים), כתב ביאור דרשני על התורה בשם "באור החיים". הוא מציע משנה סדורה שנוגעת בשאלה כיצד זה התערב הקב"ה במעשה הבריאה וגזר בגזירה כל כך ברורה שרבקה תינשא ליצחק. זאת שלא כדרכו של עולם, בו בני אדם מחפשים באופן טבעי את נשותיהם, ולא מתקיים תהליך כה ברור של בחירה א-להית. כה דבריו הערבים:
"וזהו פירוש דקרא ד'מה' יצא הדבר', ועל זה שאלו מהיכן יצא, כלומר מאיזו סיבה ומאיזה טעם נשתנה דבר זה, שיצא מן הכלל ושרה עליו רוח ה' וגזירתו, מה שאין כן בשאר בני אדם. והשיב ואמר 'מהר המוריה יצא', כלומר שאני יצחק, שפשט צווארו לעבודת ה', ולא נשאר בו יצר הרע ולא בחירה ורצון, כי הכריח נפשו וגופו ויצרו לעבודת ה'. גם ה' מדד לו כפועלו וביקש לו מנוח וזיווג כיד ה' הטובה, מבלי בחירה ורצון. וזהו שאמר 'מהר המוריה יצא', כלומר תדע מפני מה נשתנה יצחק מכל הנבראים וזיווגו מכל הזיווגים, שלא ניתנו בידי אדם, ונשאר בגזירתו יתברך? דבר זה מהר המוריה יצא, שמשם נפשט חומרו, ולא נשאר בו יצה"ר ולא בחירה ורצון".
אם נבקש לתור אחר כוונת המדרש בהוראת והדרכת רבותינו הגדולים, נגיע למסקנה שלדבריהם גלגולי ההיסטוריה של עם ישראל קשורים בקשר הדוק למתחולל במקום המקדש. הכמיהה הנצחית של עם ישראל בגלותם אל מקום הקודש, משקפת הכרה במרכזיות אותו מקום בתודעה היהודית ובאמונתו של העם. אף הרגעים הנסתרים ביותר והרחוקים ביותר ממקום הבית, כמו ההכרעה הרחוקה בחרן עם מי יינשא אבי האומה יצחק, נובעת, בסופו של דבר, ממקום הקודש. משם הכל מגיע ולשם הכל שואף. החיבור של יצחק למקום העקדה, ארץ המוריה, הוא חיבור נצחי, שבניו עתידים גם הם לממש בשובם אליו ובמסירות נפשם למענו.
(חיי שרה תשע"ה)