הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)עם היציאה מן התיבה מצהיר אלוקים "כי לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" (שם פס' י"א). את הברית החד-צדדית שהא-ל מקים, הוא מסמיך על "אות ברית", היא הקשת. הרמב"ן רואה בה סמל של שלום בין שמיים לארץ (שם, י"ב-י"ז), כלומר, המבול היה בבחינת מלחמה כביכול שעשה ד' עם עולמו. קשת כלי המלחמה והחיצים אינם מופנים עוד כלפי האנושות, עתה מודיע ד' על "שביתת נשק", שהרי הצד המקושת שלה פונה כלפי השמים, וצידה הפתוח המנוגד לכיוון הירי, הוא המכוון ארצה.
קשת בענן היא תופעת טבע אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני האור הבוקעות ממקור נקודתי או כמעט נקודתי. בדרך כלל הכוונה היא לקשת הנובעת משבירת אור השמש. הקשת נראית בכיוון הנגדי למקור האור, לאחר שהאור נתקל בדרכו במקום בו נמצאות טיפות מים רבות בעלות צורה דומה, הגורמות יחד להיווצרות מראה ייחודי זה.
הרמב"ן כותב "ממשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן במעשה בראשית ועתה ברא ד' חדשה לעשות קשת בשמים ביום הענן…" (שם, י"ב-י"ז). כלומר, בריאה חדשה. אולם בהמשך דבריו הוא מעלה שאלה "ואנחנו על כורחנו נאמין לדברי היוונים, שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה (בטבע), כי בכלי מים לפני השמש ייראה כמראה הקשת" (רמב"ן שם). לאור דברי המדענים שהקשת בענן היא תופעה טבעית, עלינו לפרש שכוונת הקב"ה לומר שהתופעה הטבעית של הקשת, מקבלת לאחר המבול משמעות חדשה "ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם.." (רמב"ן שם). דברי רמב"ן אלו מהווים יסוד בבואנו לדון במקרים בהם ישנה התנגשות בין פשט המקרא לבין ממצאי הידע המדעי העכשווי. גישה זו אינה מעיינת בתוקפם של ההיגדים המדעיים, אלא בהבנתנו את ההיגדים הדתיים. גישת הרמב"ן דורשת לכל הפחות שההיגד המדעי יהיה מבוסס דיו, ביסוס הניתן להוכחה חותכת בתנאי מעבדה. הרמב"ם, בשונה מן הרמב"ן, סבר שאין צורך בהוכחה אמפירית, אין כל בעיה לפרש את הכתובים שלא לפי פשטם המילולי, אם הידע המדעי או הפילוסופי דורש זאת. דוגמא לכך ניתן למצוא בנוגע לשאלת קדמות העולם. (מו"נ ח"ב, כ"ה). פשטי הכתובים לדעת הרמב"ם הם אינם סיבה לשלילת היגד מדעי ואף כזו שלא הוכחה בתנאי מעבדה.
(נח תשע"ט)
