הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)שגרת השנים האחרונות של החברה בישראל היא שגרת הפגנות. תמיד היו, אך לא בשגרה. יש מפגינים שבשבילם ההפגנה היא ריטואל אידיאולוגי מקודש ותרופה לעולם חסר ערכים, והם מוצאים בהפגנות חמימות של קהילה ותחושת שייכות.
כ"ח באדר, שחל השבוע, היה במסורת חז"ל יום חג מחמת הפגנה. הדברים מופיעים במגילת תענית וגם בבבלי תענית ובראש השנה, ללמדך שסיפור זה מפורסם היה. כך מספרים חז"ל על ההפגנה שבה השתתפו: "שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרה להם: עמדו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה. אמרו אי שמים, לא אחים אנחנו, לא בני אב אחד אנחנו, לא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום, ואותו היום עשאוהו יו"ט".
על ישראל נגזרו גזירות דת, והן בוטלו בשל הפגנה. קשה להבין מה גרם לשלטון לחזור בו, והיו אלה שלטונות שמנהגם הנפוץ לצלוב את מי שלא היה נוח להם דיו או להשתעשע בצפייה בקרבות עתירי שפיכות דמים, "לא נראה" שזעקות בלילה נראות כדבר שעשוי לשנות החלטות אצלם.
כדאי לשים לב שיהודה בן שמוע [שלא ברור מה טיבו, אם היה מבין החכמים או שתדלן מקצועי] אינו פועל מדעתו אלא נוטל עצה ממטרוניתא. המטרוניטות היו גבירות רומאיות, נשות פקידים ושליטים של רומי. מטרוניטות אלו, שהיו ברובן חכמות, נהנו לדבר עם חכמי ישראל ולעיתים אף הטרידו אותם. בדרך כלל, חז"ל לא ראו אותן כגורם שלילי. המטרוניתא שכאן מציעה להפגין בלילה. מדוע דווקא בלילה?
פירושים שונים ניתנו, אך ייתכן שהדבר נבע מתיאורה של המטרוניתא כמי שכל גדולי רומי מצוין אצלה. לשם מה הגיעו אליה גדולי רומי? האם גם הם ביקשו עצה ממנה? ייתכן שכך, וייתכן שאותה אישה גם עברה עימם עבירה שראוי להצניעה. מכאן שאם חכמי ישראל יגיעו בלילה, יתגלה קלונם של גדולי רומי, וכדי להשתיק את הקלון, ייענו אלו לקריאתם של המפגינים. הסבר זה יכול להניח את הדעת באשר ללחץ המופעל על השליטים, הלא גם בימינו, יש החלטות שמתקבלות לא מנימוק שיש בו ממש, אלא מהעובדה שפוליטיקאי נתון לאימת חשיפה.
אך חז"ל מלמדים אותנו דבר גם על הטיעון של המפגינים: "לא אחים אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות?".
טענות אלו לשוויון שם גם שייקספיר בפיו של שיילוק: "ליהודי אין עיניים? ליהודי אין ידיים, חושים רגשות יצרים? ניזון מאותו אוכל?… אם אתם דוקרים אותנו אנו לא מדממים, אם אתם מדגדגים אותנו אנחנו לא צוחקים?". אלא שבניגוד לשייקספיר, חז"ל אינם מתייחסים לתכונות המשותפות לכל בני האדם אלא למקור של בני האדם, להיותם בני אב אחד. החכמים עומדים בלילה, כנראה מול ביתה של המטרוניתא שם מצויים גדולי רומי וצועקים שוויון, לא מכוח מה שעכשיו אלא מכוח המקור של כולנו.
והנה, הגזרות שגזרה המלכות הן על השבת וברית המילה, המצוות שבהן מוזכר הביטוי "אות" המסמן דווקא את ההבדל בין ישראל לאומות העולם ואילו כאן חכמים צועקים כנגד ההבדל. הטענה היא יסודית: למרות ההבדל, אנו בני אב אחד ואם אחת.
הפרקטיקה של ההפגנה המוצעת על ידי חז"ל מאופיינת גם באמצעי לחץ, אבל גם בטיעון לשוויון. משום שהפגנות הן מטבען ציבוריות ומתרחשות בפרהסיה, שהיא של הכל ובנוסף היא חשופה. הזעקה לזכות שווה היא אחת ממהויות החברה האנושית, היא כמעט טבעית לאדם. כולם בני אב ואם אחת, כולנו הגענו ממקור אחד ולכולנו פרהסיה אחת.
ההפגנות שאנו חווים בשנים האחרונות אינן הפגנות של שוויון, משום שהמפגינים אינם מוכנים לקבל את העובדה שכל אלו שהטילו פתק לקלפי שווים להם, ועל כן הם יוצאים כנגד הכרעת הקלפי. דרכם להכרעה היא הכפשה או לפחות איום בהכפשה, כפי עצתה של המטרוניטא. כך נהגו אלו שמפגינים כנגד ממשלה זו, וכך נהגו אלו שהפגינו כנגד הקודמת לה. דרכם היא סירוב לקבל את קולם של מצביעים כלגיטימי. לשיטתם, לא בני אב אחד כולנו, שכן יש מיוחסים יותר.
התיקון צריך לבוא בדבריהם של החכמים שהפגינו, הכרה שאכן כולנו שווים, מקור אחד לכולנו. ההכרעה צריכה להתקבל תוך מתן הכרה לכך שקיים שוויון שבו קולו של כל אדם שווה לזה של חברו. זו אינה דמוקרטיה פורמלית, זו המהות של דמוקרטיה.
