הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)
למה יש מלחמה?
"חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה"
מערכת משפט מקולקלת מביאה מלחמה, כך מורה לנו המשנה. ניתן לתת לכך הסברים שונים, לפעמים האויב מבין שמקום שבו המערכות החברתיות רעועות, הוא מקום נוח לכיבוש, לפעמים החברה מזמינה על עצמה מלחמה לאחר שדין מעוות פרק אותה, ואולי מנסה המשנה ללמד אותנו מידה כנגד מידה, שכן המשפט הוא מערכת כוחנית לשם הצדק ומרגע שהיא כושלת מגיעה מערכת כוחנית אחרת. כך או כך נותר לנו להרהר במצבו הנוכחי.
אך מי הם המורים בתורה שלא כהלכה? כנגד מי טוענת המשנה?
היתכן שאדם שיש בידו תורה וגם מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא?
בפרק ג' מופיע שוב הביטוי "שלא כהלכה" וכך לשון המשנה:
"… וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא"
אלו הם דברי רבי אלעזר המודעי. בקצת מכתבי היד, המילים "שלא כהלכה" לא קיימות וכנראה שנוספו כדי לבאר את המושג "מגלה פנים" משום שמושג זה אינו ברור דיו. מה אם כן מנסה תוספת זו לבאר, הרי כל תלמיד חכם יש לו זכות ורשות לגלות בתורה פנים רבות.
בפירושו משנת ארץ ישראל טוען פרופ' זאב ספראי, שהמשנה כולה מפרטת רשימת "עברייני על" ביניהם מחלל קדשים, מלבין פני חברו, מבזה מועדות וכן גם אותו מגלה פנים בתורה. לדעתו והיא מוכחת היטב, מדובר בכיתות שונות ומגלה פנים הכוונה לכתות שלא פירשו את התורה בדרכם של חז"ל.
בין כך ובין כך, ניתן להבין שלפי דברי המשנה, אדם יכול להיות מלא וגדוש בתורה ואפילו גם במעשים טובים אך להיות עבריין על. יתר על כן, תורה אינה חסם בפני עיוות הדין ודבר זה חשוב לכל דור ובוודאי לדור שכאן.
רצף או חידוש? מי הם אלו שחידושם חורג מגבולות הרצף?
דבר תמוה הוא, הרי תפקידו של חכם הוא לגלות פנים, לבאר את התורה ותמונת המצב התנאית של המחלוקות, מגלה לנו שנכון לראות סברות שונות. ואף על פי כן, חז"ל מבקשים רצף, מי שמגלה פנים, שלא ממשיך את דרכה של תורה שבעל-פה, הוא מפרק את העם ועל כן מביא חרב של מלחמה. כיצד משמרים גם רצף וגם גילוי וחידוש? יתכן שזו הכרעת המשנה בפרקנו. כאשר אתה מגלה שהשופט מעוות, מענה את הדין, לא מתבונן בפני בעלי הדין ולא ממהר לפסוק ולהכריע, כנראה שמדובר במי שאינו יודע את סודו של הרצף, לאמור, את היכולת לשמר את המבנה החברתי. במובן זה הוא גורם העשוי להביא מלחמה וחורבן. המשנה מבינה שלא האידאולוגיה תשבור את הרצף, מי שישבור אותו הוא אופיו האנושי של הדיין ורגישותה של המערכת לצדק.
מערכת משפט אינה עוד מרכיב בחברה, היא פניה של החברה, היא זו שנועדה להסדיר את הקהילה כדי שלא תתפרק, לשמור על הכללים ולוודא שקהילה תוכל להתקיים יחדיו. הכללים ואופן השיפוט, הם פני החברה, כך אנו יודעים מה הייתה מהותה של הנצרות בתקופת ימי הביניים מתוך דרך ההתנהלות של מערכת משפט האינקוויזיציה שלה, אנו מבינים מה היא אנגליה בתקופה שבה שרפו מכשפות, על פי הפרוטוקולים של מערכת המשפט. המערכת אינה אלא שיקוף של המבנה המוסרי של חברה.
דברים רבים עשויים לפלג את החברה בישראל, עתיד השטחים, הפערים החברתיים, התפיסות הדתיות, אך דבר אחד איים לפרק אותנו בפועל: דמותה של מערכת המשפט. משום שעם שבעמוד השדרה שלו נמצאים דברי חז"ל, מבין שמערכת משפט היא דמותה של החברה. כל הצדדים רוצים מערכת משפט הגונה וראויה, כך גם באומות העולם, אך רק כאן בישראל, מוכנים להחריב את המדינה מחמת הוויכוח על האופי של מערכת המשפט. בהמשך להצעת המשנה, לאלו ולאלו, ניתן להציע קווי יסוד מוסכמים שעליהם חשוב לבנות ניואנסים, נבנה מערכת שאינה מענה דין ואינה מעוותת דין. במילים אחרות: מערכת שהיא יעילה ונאמנה לדברי המחוקק. מערכת שהיא רגישה דיה לנידונים. בסיס פשוט זה, צריך להיות ההסכמה הראשונה.
