תחילתה של שנאת ישראל

סיפור הבארות אשר חפר יצחק. מדוע התורה כל כך מפרטת את הסיפור זה ומהו המסר שעלינו ללמוד ממנו?
בעקבות הרעב יצחק נודד לאזור גרר מקום בו לא היה רעב. למפקדי המעברים בגבול באותם ימים הייתה שיטה איך לקבל קידום. הם היו מאתרים אישה יפה במעבר, הורגים את בעלה באיזו אמתלה ומביאים את האישה אל המלך. יצחק, כמו אברהם אביו, היה צריך לעבור מכשול זה ומכאן התרגיל של ״אמרי אחותי את״. אחרי שתגיע רבקה אל המלך ו״אחיה״ יוכר על ידו, היא תבהיר לו את הטעות ותשוחרר כשבעלה נשאר בחיים.
כך מתחילים חייו של יצחק בגרר על מי מנוחות, כשהמלך מכירו ואפילו הכריז על הגנתו.
כשהיהודי רעב ללחם ומשלם במזומן עבור מזונו אין לכאורה בעיה. הבעיה מתחילה כשיצחק זורע ומצליח באותה שנה למצוא ״מאה שערים״. יצחק ומשפחתו מתחילים לעשות חיל ולהתעשר. אז מתחילים פלישתים לקנא בו ולהציק לו.
יצחק בא לרשויות החוק ומבקש לחדש את הזכויות בבארות שחפר אברהם אביו מחוץ לעיר גרר עצמה. הבאר פרטית והשימוש במי התהום שבה הוא זכותו. בנקודת זמן זו אבימלך כבר משנה את עורו ומגבה את הפקידים בתירוץ שבארות נסתמו כדי שלא יהיו מים לאויב אם ירצה לצור על העיר, ולכן אסור לפתוח את הבארות מחדש (רש״י).
יצחק שוב פונה לרשויות על באר אחרת ושוב מתחילה אותה בירוקרטיה של עוינות ואי מתן יכולת ליצחק להשקות ולהרבות את צאנו ואת רכושו.
אבימלך רואה שמולו עומדת לא משפחה פשוטה ורעבה, אלא משפחה עשירה שמצליחה היכן שעמו נכשל. לזאת אסור להסכים והפתרון הנבחר המיידי ללא שום בירור הוא גירושו של יצחק ומשפחתו מגרר. ״ ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעימנו כי עצמת ממנו מאד״ ( כו׳ טז׳).
פה אנו רואים את שנאת ישראל הראשונה שגם מסתיימת בגירוש, וזאת לא כי יצחק ביצע פשע או היה לעול כלכלי על צווארי השלטון בגרר, אלא ההיפך, בגלל שהוא מוצלח מהם וחכם מהם.
יצחק נודד עם משפחתו ל״נחל גרר״ מחוץ לשטח הממלכה של אבימלך. שם לכאורה לא צריכה להיות שום בעיה. אך גם שם כאשר חופר יצחק בארות שוב לוקחים אותן ממנו הרועים המקומיים בתירוצים ובכח.
נקודת המפנה בסיפור היא כאשר יצחק מפסיק לחדש בארות של אביו וחופר באר חדשה, שלא הייתה קודם, ובמקום חדש בתוך נחל גרר. שם מוצא הוא לא מי תהום אלא מי מעיין. הרועים המקומיים טוענים שהמים שלהם כי הנחל שלהם, יצחק טוען כי הוא חפר את הבאר ומכאן שהמים שלו. כמובן שזה לא עוזר ליצחק והמקומיים עושקים את הבאר מיצחק ומכאן שמה ״עשק״.
רק אחרי חפירת שתי בארות חדשות נוספות, ולאחר שהמקומיים מרוויחים מים משתי הבארות שחפר יצחק נותנים מנוחה ליצחק ״ ויקרא שמה רחובות״ (כו׳ כב׳).
אבימלך נוכח כי היהודים לא רק מוצלחים אלא גם מביאים ברכה לסביבה אז הוא משנה את יחסו אליהם.
אל תהיו בתוכנו, אך תהיו בסביבה כדי שנוכל להשתמש בכישוריכם הטובים. אנחנו לא מתנצלים על הגירוש ולא על גזל הבארות, אך אנו מבינים ששורה עליכם ברכת ה׳ ולכן כדאי שנשתמש בכם.
זו הסיבה לברית המוזרה שכורת אבימלך עם יצחק.
לפני שחוזרת התורה לעסוק בברכות יצחק ליעקב, מזכירה לנו התורה כי אנו נדרשים להיות מפוכחים מול המציאות. במקביל לבניית העם ובמקביל לברכות, שנאת ישראל מתחילה פה וממשיכה בכל הדורות עד ימינו. לא כי אנחנו נטל, אלא כי אנחנו נכס. (תולדות תשע"ה)