לראות את הנקודה הטובה

על רקע החלטת פיקוד העורף לסגור את הר מירון בימי הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אדמו"ר באחת החסידות תקף את ההחלטה הגורפת ואמר שהם יוציאו אוטובוסים למירון בניגוד להנחיות של פיקוד העורף. מדוע? הוא הסביר כך: "נכון, זו שעת מלחמה ואיני יכול לקחת אחריות, כי מי יכול לקחת אחריות לכזה דבר. אבל רואים שירו כבר הרבה לאזור, ושום דבר לא נפל ביישוב מירון עצמו".

האדמו"ר הוסיף ואמר כי "אבי ז"ל היה אומר תמיד: מה שהרשעים אומרים – צריך לעשות ההיפך. מי שיש לו פחד, אינני יכול לומר לו לעלות למירון ולקחת אחריות, אבל צריך לעשות ההיפך ממה שהרשעים אומרים, לא לתת לסיטרא אחרא לנהל את מירון".

שאלתי את עצמי למי הוא התכוון בדיוק כאשר האדמו"ר אמר "הרשעים אומרים" או "סיטרא אחרא". מצד שני, גישה שונה מזאת שמעתי מפי רב רפאל דלויה, רב קהילת אוהל יצחק, מזכיר אגוד חכמי המערב. הוא ציטט את הרב יחייא בן הראש זצ"ל – דיין וראש המגיירים במרוקו, שכתב בתקופת הקמת מדינת ישראל כך: "אני מאמין באמונה שלמה שבנימין תאודור הרצל זצ"ל הוא נביא אמת, ולהבדיל בין החיים, דוד בן גוריון וסיעתו, הם המה המושיעים, עליו הכתוב אומר: 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. כל המדבר לשון הרע על נשיאנו חיים ויצמן ודוד בן גוריון, כאילו ח"ו מדבר בשכינה רם ונשא ומנודה משבעה רקיעים רח"ל… ברכו לא-ל ברוך הוא והרבו לו תודה על אשר גאלנו והסיר חרפת העמים מעלינו… דעו כי ה' הוא הא-לוהים רצה והרים מזל ישראל וגלגל זכות על ידי הצדיקים האמיתיים אשר מסרו נפשם על קדושת ה', והם הרצל זצ"ל, וייצמן, בן גוריון וכו'… אין נקרא טהור, אלא טהור לב, זה האוהב אדמתו ועמו ואינו מבקש גדולה לעצמו".

חשבתי לעצמי עד כמה יש הבדל גדול בין המילים הרשעים, הסיטרא אחרא, לבין נביא אמת והמושיעים הטהורים. כיצד עלינו לנהוג? מה עלינו להדגיש? אולי הסיפור הבא כפי שהתרחש בכפר שלנו יכול  לסייע.

זוכר אני עד היום כאילו היה זה אתמול, את הרגע העילאי שהתרחש בכפרנו אירר שבאתיופיה. הכפר, שמנה 15 משפחות בלבד, היה כמו המנותק מהעולם. כלים ממונעים לא היו חלק מהנוף הכפרי, באזור שרר שקט מופתי, עד לאותו צוהרי יום שהכפר יצא משלוותו. במרחק מטרים ספורים בלבד נגלה לעיני אנשי כפרנו מחזה נדיר במינו: גוש ברזל ענק עם ארבעה גלגלים שחורים, בנוי בצורה מפליאה, זז ומקפץ באופן מפליא בין הסלעים והאבנים. הכלי נע במהירות אל כפרנו בקול רעש גדול, וככל שהתקרב הלך הרעש והתחזק. היה זה כמו נס בבחינת וייפח בברזליו רוח חיים. זוכר אני את בני כפרנו מכפלים גלימותיהם ונעים במהירות כדי לזכות לצפות במחזה.

לפתע קול דממה דקה, כאילו דמם ליבו של הברזל, ומתוכו יצאו שני אנשים. כמו היו יצורים מעולם אחר, דמות דיוקנם של מלאכי השרת

לפתע קול דממה דקה, כאילו דמם ליבו של הברזל, ומתוכו יוצאים שני אנשים. כמו היו יצורים מעולם אחר, דמות דיוקנם כמלאכי השרת, עור בשרם היה לבן כשלג, שערם חלק. רצינו כולנו לאחוז בכנף בגדיהם, שכן נודע לנו זה עתה שהם יהודים מירושלים – "ירוסלם" עיר הקודש, עיר אשר אבה אלוקי ישראל לשכון בתוכה.

איזה אור גדול היה שם, עומדים היינו כולנו מלאה אושר ותקווה. אנשים אלה הוציאו שק גדול, ומתוכו משו לחמניות וחילקו לכולנו. התרגשנו לקבל את הלחמניות, שכן עתה נודע לנו שמקור הלחמניות מעיר הקודש.

לאחרונה שמעתי שסרן במיל' שאול גרינגליק ז"ל, קצין בחטיבת הנח"ל, שנפל בקרב בעזה נהג לומר בבדיחותא ש"הרבנים האשכנזים סופרים את העבירות, והרבנים הספרדים סופרים את המצוות". איני יודע מה אפשר ללמוד על הרבנים מהאמירה הזאת, אבל היא מלמדת הרבה על מי הוא היה. הוא היה אדם מאוד חיובי ושמח שנהג לראות את הטוב בכולם, שידע למצוא את הנקודה הטובה בכל אחד ואחת. יש לנו מדינה נפלאה, אנשים נפלאים, טהורים וצדיקים. ראייה זאת היא שגרמה לשאול לעזוב הכל באמצע התחרות של "כוכב נולד" וללכת ולהילחם. אבל במלחמה הזאת הוא לא היה לבד, רבים עשו כמוהו. גיבורי ישראל, אנשי מילואים וסדיר, עזבו הכל ורצו להגן על מדינת ישראל. הם חירפו נפשם ומתו מות גיבורים טהורים וקדושים.  מותם ממשיך את חיזוק האומה והמדינה.