הרבה יותר מתמונה

כל מי שעוקב אחרי הטורים שלי יודע שאני כמעט לא נוגע בפוליטיקה. גם בגלל שב"ה, טפו טפו, לא חסרים בארץ פובליציסטים חדים ורהוטים שמפרשנים את עצמם לדעת; וגם בגלל שנו נו, למרות שאני עוקב אדוק, פוליטיקה היא לא השליחות שלי בעולם. חינוך דווקא כן.

בשבוע האחרון פורסם בערוץ 13 על ידי רביב דרוקר תחקיר שהסעיר את המדינה (אני לא נכנס כאן לאמיתות הטענות, שייתכן שיתבררו בבית משפט). משהו פסיכי בכל קנה מידה. הפרשייה הזאת הזכירה לי את אחת מהמחנכות המסורות ביותר שיצא לי לפגוש, שהייתה יושבת בכל פעם אחרי הלימודים עם התלמידות שלה ועוזרת להם בדרך לקבלת תעודת הבגרות.

אף אחד לא ביקש ממנה. אף אחד לא שאל אותה. אף אחד כמעט לא ראה אותה (רק התלמידה ואמא שלה ידעו על הסידור הזה). ובכל זאת, אותה מחנכת מדהימה מצאה לנכון לעשות את המעשה המקסים הזה.

בלי תקשורת. בלי אוקיינוסים דביקים של יח"צ. בלי נצנצים. פשוט כי זה המעשה הנכון לעשות. פשוט כי ככה אנחנו הופכים את העולם שלנו ליותר טוב. והיום? היום אתה עורך פעילות לכיתה שלך, ושום דבר לא מתחיל לפני שאתה עושה להם תמונה. אם חלילה לא צלימת, לך תוכיח שבאמת הכנת פעילות. זה כל כך עצוב ומתסכל. אולי המציאות המזויפת הזו היא שגרמה לעיוות הכל כך מקומם שהשפריץ מכל פריים בתחקיר של רביב דרוקר.

אנחנו חיים בעולם של אינטרסים, כוחנות, מרפקים, לקקנות. ככה מתקדמים. ככה פותחים דלתות. בתור מחנך אתה שואל את עצמך: וואלה? האם אני באמת רוצה שהתלמידים שלי יהיו כאלו? האם אני כזה? האם אלה הכלים שאני רוצה לתת להם לעולם? ומה עם המחנכת המדהימה ועבודת הקודש שהיא עשתה שלא על מנת לקבל פרס? היא חלק מדור הולך ונעלם?

כולנו יודעים שאין הורה שלא רוצה שהילד שלו יתקדם ויפתח דלתות ויממש את עצמו. אבל באיזה מחיר? שכל אחד יענה לעצמו.

***

ביום שני ארגנתי פעילות לכיתה שלי בגן החבל בשוהם. היה מדהים. אוויר מצוין, מרחבים. כחלק מפעילות הפתיחה, התלמידים התחלקו לקבוצות לפי צבע המרשמלו שהם לקחו: לבן – קבוצה אחת. ורוד – קבוצה שנייה. חשבתי שהמשחק הזה מסמל לנו את החיים עצמם: גם אנחנו מקבלים מרשמלו – לבן וורוד. אלו הקלפים שלנו. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד להתמודד איתם ולפלס את דרכנו בחיים למרות ועם הצבע שקיבלנו. חלק יכולים להתקומם על הצבע ולבקש להחליף אותו. חלק מפנימים ומבינים שזה לא באמת יעזור להם והם צריכים להתמודד עם מה שיש להם.

יש כאן מסר חשוב להורים: כשלא טוב לילד שלכם, אפשר תמיד לנסות ולהחליף את המרשמלו – בית ספר לא טוב, החברים שלו אלימים, המחנכת לא ראויה, הרצפה עקומה; ואפשר גם ללמד את הילד למצוא את העוצמה הפנימית שלו מתוך עצמו. לדעת שלא פחות חשוב מהסביבה, אלה האש והמוטיבציה הפנימית. ככה מתחיל שינוי אמיתי.

העניין הזה לא קשור רק לילדים, אלא גם ובעיקר למבוגרים: הרבה אנשים טועים ומנסים בתור התחלה לגלגל אחריות על כל העולם, רק לא עליהם. זה לא הם. זה הסביבה. ככה אנחנו חושבים. ככה אנחנו פועלים.

אז אפשר לשפוך אלפי שקלים על הילדים בכל מיני שיעורים פרטיים כדי שיצליחו, וזה אחלה.

אבל לא פחות חשוב להעניק להם חכה, משקפיים ותפיסת עולם שדרכה הם יחוו את החיים שלהם ויבינו שתפיסת המציאות שלהם משפיעה הרבה יותר מהסביבה.