הארות ב'אבות'

קריאת פרקי אבות בשבת לאחר מנחה, נקבעה לימים שבין פסח לשבועות, אך מחמת חיבתה של מסכת זו ואולי בשל אריכות שבתות הקיץ, התמשך מנהג זה לכלל שבתות התקופה. בסדרת המאמרים הבאה נאיר מעט הבנות על עניינים ממסכת זו.

שלשלת המסירה

ביטוי נפוץ אצל הקהילה החרדית הוא: "מעבירי השמועה" או "מעתיקי השמועה". המשנה עוצרת את המסירה באנשי כנסת הגדולה. מה אירע לאחר מכן? האם הם לא המשיכו להעביר את השמועה?

אומנם אפשר לשער שמשנה זו נשנתה בימיהם ולכן לא הוזכרו אלו שאחריהם, אך דבר זה קשה מאוד, שהרי ברור שפרקי אבות נשנתה ונערכה גם לאחר תקופת אנשי כנסת הגדולה. אם כן, מה פשר עצירת השמועה באנשי כנסת הגדולה?

בחז"ל ישנם ביטויים שונים המעידים על המשך מסירה, אך משנתנו מקבעת זאת בתחילת תקופת אנשי כנסת הגדולה. תקופה זו היא תחילתה של תורה שבעל פה. התורה שבעל פה שונה מהתורה שבכתב בכך שדברים בה אינם מוכרעים. המחלוקות אינן בין אומרי אמת לדוברי שקר, אלא בין חכמים שדבריהם נשנים ונלמדים כאפשרויות שונות להבנת המציאות. מדובר בעולם ערכים שלגביו רעיון המסירה אינו תקף, שכן אם היה נמסר להם דבר ברור, לא הייתה מחלוקת. אומנם חלק מהמחלוקות נובעות מטעויות במסירה, אך חלק מהמחלוקות נובעות מסברה שונה. החברה החרדית שמבקשת לקבל רק דעה אחת, שמאמינה במושג המחודש "דעת תורה", אימצה את רעיון העברת השמועה, אך התעלמה מכך שעיקרון זה פסק ובמקומו הגיע העיקרון של אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

כל אדם?

יהושוע בן פרחיה מציע לדון כל אדם לכף זכות. מאמר זה קשה במיוחד, האומנם אפשר לדון כל אדם לכף זכות? האם על פני האדמה אין בני אדם שלגביהם אין שום כף זכות?

מאמר זה מיוחד משום שליהושוע בן פרחיה היה תלמיד מפורסם מאוד – ישו הנוצרי. אומנם מבחינה כרונולוגית הדבר קשה, אך לעניינו מה שמכריע הוא סיפור חז"ל ולא ההיתכנות ההיסטורית שלו. כך או כך, מתברר שמאמרו הכמעט יחיד של יהושוע בן פרחיה, עוסק בלימוד זכות כעניין הכרחי וקבוע. "כל אדם" משמעו לחפש זכות ללא קשר לתכונותיו של האדם.

יש הטוענים שמאמר זה נוצר משום שעל פי סיפור הבבלי, לו היה מקרב את ישו ומלמד עליו זכות, אולי לא היה זה עוזב את הכל ומתרחק לדרך אחרת. אך אפשר לפרש שיהושוע בן פרחיה מתכוון ללימוד זכות אפילו על הרשעים, זאת מתוך הבנה שהדרך לתקן דבר היא בניסיון לראות בו חיוב, ודבר זה נאמר על ידיד מי שהיה לו סיבה שלא ללמד זכות. עיקרון זה חשוב לארגון מחדש של השיח בישראל. ייתכן שהמפתח לקרע שאחריתו מי ישורנה, הוא בניסיון לפנות לרבי יהושוע בן פרחיה ולומר לעצמנו שאם מי שאחד מתלמידיו יצא ישו מציע ללמד זכות, גם לנו מותר. בסיס זה של שיח עשוי להיות מועיל ומרפא.

שנא את הרבנות

מי שמציע לשנוא את הרבנות הם שמעיה ואבטליון. לפי חז"ל, מדובר בחכמים שמוצאם מגרים. לא מדובר בתופעה יוצאת דופן, גם רבי עקיבא וגם רבי מאיר, מעמודי התווך של עיצוב תורה שבעל פה, היו גרים. השנאה היא מידה רעה מאוד, וחז"ל מרבים להרחיק ממנה. מה גרם לשמעיה ואבטליון להתבטא כך?

יש בבלי המספר על עימות שהתקיים בין שמעיה ואבטליון לבין הכהן הגדול, שהתקנא ביחסם של העם אליהם. הרבנות היא השררה, עצם קבלת הגרים מעידה על התרחקות מהשררה. עם שמוכן לקבל את הרעיון שהמשיח מוצאו ממואב וכל תורה שבעל פה הולכת אחר רבי מאיר, שלפי הרמב"ם הוא בן גרים, זה עם שנקי וחף מכל הרעיונות של גזענות. אך הוא גם עם שמנקה עצמו מכל תאוות שלטון ושררה, שבעולם הקדום היו מאופיינים בהקמת שושלות מלכים ושליטים.