קידוש השם וערך החיים

בפרשת 'נשא' מובא עניינה של אישה שבעלה קינא לה שלא תיסתר עם איש אחר, והיא בכל זאת הייתה עימו במקום סתר. האישה טוענת כי מאומה לא היה, אך החשד מקנן בלב הבעל כתולעת המכרסמת את שלום הבית. הדרך להוציא את החשד מהלב הייתה ע"י שתיית מים שמחקו בהם את פרשת סוטה כפי שנכתבה בתורה. הגמרא במסכת שבת דף קט"ז עמ' א' מבהירה כי אמר הקב"ה: "שמי שנכתב בקדושה – יימחה על המים, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו". על כן, הכוהנים השביעו את האישה כי תקדים ותודה במעל אם חטאה, למען לא יימחה שם ה' לשווא. ואכן, אם האישה חטאה היא נענשה גם על כך שגרמה לשם ה' להימחות. זהו עונש שניתן ע"י ה', ונאמר (במדבר ה', כ"א): "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה".

שואל רבי לוי יצחק מברדיטשב: כיצד נאמר כי ה' הוא הנותן את הרעה לאישה שסטתה? הרי נאמר (איכה ג', ל"ח): "מפי עליון לא תצא הרעות", ואמרו חז"ל כי הקב"ה לא מביא רעה בדרך אקטיבית. הקב"ה הוא מקור הטוב והשפע. האדם החוטא הוא שמתרחק, ושרוי בצער ובחושך כי סגר את החלון. הענישה היא בדרך של "הסתר פנים", ודי בפסיביות כביכול של ה' כדי שהאדם ילקה מאליו.

רבי לוי יצחק משיב כי הענישה לסוטה אינה רע אלא חסד ה', כי באמצעותה נעשה קידוש השם. עונש שיש בו קידוש השם – מביא אל תכלית הקיום וממילא הוא חסד ולא דין. נבאר: מצוות קידוש השם היא הכרה בכך שערך החיים נובע מערכו של הא-ל נותן החיים. האדם אינו אלא צלם – צלם אלוקים. על כן, הציווי הוא "ואהבת את ה' אלוקיך בכל נפשך… אפילו נוטל את נפשך". החיים אינם ערך עליון ואף לא ערך מוחלט. לא חיים כדי לחיות. האדם אינו ניצב במרכז, אלא מהווה כלי להגשמת ייעוד אלוקי, הקודם ועדיף על ערך החיים. לכן, יש דברים שעליהם מוסרים נפש.

רבי לוי יצחק מבאר כי כשהקב"ה עושה דין ברשעים מתקדש שמו ויראים מפניו, "נמצא זה הדין – חסד לרשעים, שנעשים כֵּלים לקדושת שמו ובכך תתעלה נפשם". משהביא החוטא לקידוש השם, הרי שהגשים את ייעוד החיים הגדול ביותר ומיצה את ערך החיים ותכליתם. בירושלמי במסכת קידושין (דף ד' עמ' א') אף מצינו מימרה קשה: "גדול הוא קידוש השם מחילול השם". מה טיבה של השוואה זו? הרי קידוש ה' הוא מצווה, וחילול שמו הוא עבירה. האם צריך לומר שמצווה עדיפה על עבירה?

אלא שיש להבחין בין "מם" היתרון (לפיה דבר מסוים גדול יותר מדבר אחר) לבין "מם" המקור, לפיה דבר פלוני נובע מדבר אחר, כתינוק היוצא ממעי אמו. אין צורך לומר כי קידוש השם גדול מחילול השם. אבל, חז"ל מחדשים כי גדול הוא קידוש השם המתגלה מתוך מציאות של חילול השם, כפי שנאמר (קהלת ב', י"ג): "יתרון האור מן החושך" – האור המתגלה בזוהרו ובולט דווקא מתוך החושך. על כן יש להבין, כי גם כשאנו שרויים במציאות קשה של חילול השם וסופגים עונש קשה ומר, אך שמו של הקב"ה מתגדל ומתקדש – זהו חסד ה'.