מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)76 שנים לאחר קום המדינה, ואף רב חובש כיפה סרוגה לא הצליח להבקיע את חומת הרבנות הראשית לישראל.
האם מן העובדה הזאת ניתן ללמוד על משנת הציונות הדתית, שאיננה אלא אפיזודה חולפת ולא חשובה בעולמה של היהדות, ושאנחנו פוסעים כל חיינו בסמטאותיה הצדדיות של היהדות ואת רחובה הראשי איננו מכירים?
איך קרה שמתוך אלפי תלמידי חכמים שצמחו ב-76 השנים הללו בישיבות בני עקיבא, בישיבות ההסדר, במכינות ובישיבות מרכז הרב והר המור, לא נמצא איש אחד ראוי לשבת על כס הרב הראשי לישראל?
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הוגה חזון הרבנות הראשית, כשהוא נשען על כתפיה של הציונות הדתית, יצר את הרבנות הראשית מתוך תפיסת עולם שראתה בהקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה, ובמוסד הרבנות הראשית אתחלתא של החזרת עטרת מוסדות ההנהגה היהודית, כמו הסנהדרין, ליושנה, מתוך תפיסת עולם הרואה ברבנות הראשית את המנהיגות הרוחנית העליונה של עם ישראל השב לארצו. שבצד הפסיקה ההלכתית המקפת הנדרשת ממנה בשאלות הלכתיות הרות עולם העולות מגודל ההתרחשויות ההיסטוריות בדורנו, תהיה הרבנות הראשית מצפונה ומצפנה של המדינה, של החברה הישראלית כולה, שמנהיגים, רופאים ומשפטנים ישחרו לפתחה לשמוע את קולו של המוסר היהודי.
האם שמע מישהו איזו אמירה משמעותית שיצאה מפיהם של הרבנים הראשיים לישראל?
העם היושב בציון כל כך צמא לשמוע קול מוסרי-חברתי יוצא מבית הרבנות. השמע העם קול א-לוהים מדבר מתוך בניין הרבנות הראשית וחש איזושהי התרוממות רוח?
כן, שמענו. בשעה שחיילי צבא הגנה לישראל, ובתוכם בני הציונות הדתית, שרבים מתוכם תלמידי חכמים הנמנים עם בני ישיבות ההסדר והמכינות, מחרפים נפשם בשדות הקרב של עזה, אמר הרב יצחק יוסף ש"אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחו"ל". זאת האמירה הכי משמעותית שיצאה מבית הרבנות הראשית.
ולאן הגיע מעמדה של הרבנות הראשית כיום? איזה מקום מתייחד לה בהוויה ובחוויה הישראלית? מהי מידת הרלוונטיות שלה? את הציבור החילוני היא מעניינת כמו השלג דאשתקד. את הציבור החרדי היא אינה מעניינת. הרבנים הראשיים לישראל אינם הרבנים שמפיהם ילמד נער חרדי תורה או יישמע לפסיקותיהם. הם אינם נמנים עם גדולי התורה שלו. אבל היא כן מעניינת אותו מאוד כבית היוצר למשרות ולג'ובים.
ואילו לציבור הציוני הדתי, שהרבנות הראשית היא יציר כפיו, אין דריסת רגל במוסד הזה, ולא נותר לו אלא לרקוד על מדרגות הרבנות, וכפועל יוצא למצוא דרכים עוקפות, להתעלם מהמוסד הזה ולהקים גופים חלופיים כמו רבנות הצהר או רבני הציונות הדתית.
הפוליטיקה החריבה את מוסד הרבנות הראשית. הנפוטיזם הוא אבי אבות השחיתות. איך קרה שמוסד הרבנות הראשית הפך לנחלתם הבלעדית של משפחות לאו ויוסף לדורי דורות?
לעיתים אתה שואל את עצמך, איך קרה שהציבור החילוני שיד לו בהרבה מחאות אינו מוחה מחאה של ממש נגד התופעות הללו. והתשובה קשה יותר מהשאלה: הרבנות כל כך לא מעניינת אותו, עד שאפילו לשחיתות שבה הוא אדיש. מפעם לפעם מתגנב לליבי הספק, שמא הרב קוק לא היה מצליח היום להיבחר לכהונת הרב הראשי.
מוסד הרבנות הראשית כפי שהוא נראה היום, טוב לו שלא נברא משנברא, והיעדרו של מוסד זה מן ההוויה הישראלית לא יורגש. אם חפצים אנו בהחזרת עטרת הרבנות הראשית ליושנה, והפיכתו מבית היוצר לג'ובים לבית היוצר לנשמת האומה, אפשר, למשל, לקבוע בחוק יסוד שכל החפץ להיבחר לכהונת רב ראשי חייב להצהיר הצהרת אמונים לציונות, או במילים אחרות: להצהיר שהוא אומר הלל ביום העצמאות.
אפשר, למשל, להוסיף ולקבוע בחוק שהרבנים הראשיים ייבחרו במשאל עם על ידי כל עם ישראל, דתיים כחילונים, ולא על ידי פוליטיקאים. רק כך תשוב הרבנות הראשית לבעליה החוקיים.
