"ושוב חוזר הניגון…"

את המגינה הזאת אי אפשר להפסיק? את המגינה הזאת מוכרחים לנגן?

אחד מארגוני המורים הודיעו בערב חג הפסח האחרון כי "שנת הלימודים הקרובה לא תיפתח כסדרה, אלא אם כן…". כולנו מכירים את המנגינה הזאת שאי אפשר, כביכול, בלעדיה.
כולנו מודעים לכך כי ב-31.8 בשעה בלתי קונבנציונלית תתפרסם הודעה המודיעה כי האיום הוסר, כמקובל, אך לא מובטח כלל.

לנו ההורים ממש לא חשוב לדעת מהי הסיבה לאיום ההשבתה ומהו הסיכום לגבי פתיחה מסודרת של שנת הלימודים. עצביהם של ההורים לגבי התנהלותם ביום פתיחת שנת הלימודים כהו במקצת במשך השנים, מכיוון ש"הסוף" שהוא "התחלה" כמעט ידוע מראש.

יודגש, יאמר וייכתב – אני מכיר היטב אישית את יו"ר אחד מארגוני המורים, והוא פועל ולוחם ללא חת במשך עשרות שנים "במלחמה" לטובת מעמד המורה. תדמיתו הלוחמנית הבלתי מתפשרת מעוותת מעט את אישיותו. האיש נטול אגו, אמיתי, ישר והגון. לפניו, דומה לו ד"ר שלום לוין ז"ל, שעמד בראש הסתדרות המורים. כן, חייבים לזכור ולהיות מודעים לכך כי מעמדו של המורה הינו גם פונקציה של שכרו וזכויותיו, ומכאן למעמדו של המורה יש השלכות על ההישגים הלימודיים והחינוכיים של התלמידים.

אנשי האוצר, שכונו בעבר "נערי האוצר", מקבלים פיק ברכיים כאשר יו"ר הארגון מפנה את דרישותיו לשיפור מעמד המורה. כן, "מעמד המורה" בא לידי ביטוי ברמת השכר של המורה מול כל עובדי המשק הציבורי והפרטי במדינת ישראל. גם רמת שכר מהווה סטטוס מרכזי של משתכריו, כמו גם משך ההכשרה לעיסוקו של העובד. בעבר, נזקק עובד הוראה להכשרה בת שנתיים ימים, בהמשך – כדי לשפר את מעמד המורה נדרשו 3 שנות לימוד, ומאוחר יותר 4 שנות לימוד לתואר ראשון. אך ככל הנראה בהשכלה לא סגי.

כאמור, מעמדו של עובד נבחן גם בגובה השתכרותו לטוב או לרע, זו אכן המציאות. כל אלה דברי רקע למצבו העגום של משרד החינוך במאבק בין ארגוני המורים ומשרד החינוך והאוצר. חשוב להיות מודע לכך כי שכר כל עובדי המדינה, ובכללם משרד החינוך, אינו תלוי כלל במשרד הייעודי הנוגע בדבר. כך גם משרד החינוך, אין לו כל מעמד במו"מ לשכר ולזכויות של עובדי ההוראה. משרד האוצר הוא הקובע הבלעדי במו"מ כגון אלה. למשרדי הממשלה ובתוכם משרד החינוך אין כל מעמד במו"מ עם ארגוני המורים. משרד החינוך משמש "שק חבטות" בין ארגוני המורים ומשרד האוצר. הציבור, שאינו מודע למצב זה, מצטרף אף הוא לעיתים כנגד משרד החינוך. ההורים מכירים רק את משרד החינוך, שידיו כבולות לחלוטין בנושא זה.

שרי מפא"י בשעתו, אשר מונו לתפקיד שרי חינוך, ידעו לתמרן בין הכוחות, זאת בעת שגם שרי האוצר, שרי החינוך וראשי הארגונים היו שייכים לאותו מגזר פוליטי. בעבר, רק שני שרי חינוך ידעו להילחם ואכן קטפו הישגים משמעותיים לטובת עובד ההוראה – השר זלמן ארן ז"ל והשר זבולון המר ז"ל.

זלמן ארן ז"ל מכוחו ועמדתו החזקה בממשלות מפא"י. הכינוי שניתן בשעתו בתקשורת לזלמן ארן היה "גולדה, זיאמה (כינוי של ארן) ואני (לוי אשכול)". הייתה זו שלישייה אשר נפגשה בכל שבת אחר הצהריים כדי לקבוע את עתידה של המדינה.

זבולון המר ז"ל – ראש הממשלה בגין ז"ל התייחס אליו כאב אל בנו. בשעת משבר, כאשר זבולון המר ביקש לשבור את "קרח האוצר", הוא פנה אל ראש הממשלה בגין ואמר לו: "אם אין משרד האוצר נענה לדרישות הצודקות של ארגוני המורים, אני מבקש להתפטר מתפקידי כשר החינוך, אך אישאר בממשלה כשר בלי תיק". בגין ז"ל כאמור נענה והורה לשר האוצר להתמתן בסירובו.

כאמור, שני שרי חינוך אלו השיגו הישגים משמעותיים למעמד המורה. שרי חינוך אחרים בממשלות ישראל, חלקם היו אנשי רוח מובהקים עם כל המשמעות הנובעת מכך. מאוחר יותר מונו שרים אשר בלית ברירה קיבלו את תיק החינוך, ואילו אחרים לא היה בכוחם הפוליטי כדי לגבור על החלטות משרד האוצר.

כל האמור לעיל בא כדי להדגיש לחזור ולומר להורי תלמידים: את כעסכם הצודק על אי בהירות בפתיחת שנת הלימודים או במהלכה של השנה, כוונו אל הכתובת הנכונה.