קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בפרשתנו, מוזכר המקרה הייחודי הבא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם".
עד כה התהליך היה ברור. ה' מעביר את החוקים והמשפטים לעם דרך משה, והעם נדרש לקבל ולקיים את המצוות. במקרה שלנו הבעיה עולה מהשטח, ואותם אנשים שהיו טמאים בחג הפסח מבקשים פתרון. אותם אנשים פספסו את הקורבן ואת החגיגה על יציאת מצרים, וזעקה עולה מליבם: למה ניגרע? הקב"ה שומע לבקשתם ומצווה כי איש אשר היה טמא או בדרך רחוקה, ישלים את הפסח בי"ד באייר. הבקשה שעלתה מהשטח נכנסה רשמית לתרי"ג מצוות.
בעולם העבודה של היום ישנה התייחסות הולכת וגוברת לשיתוף העובדים בקבלת ההחלטות. קבלת החלטות היא ממאפייניו המרכזיים של המנהיג, ויש שיגידו שהיא מהות תפקידו. קבלת החלטות מובילה לאחריות כבדה. למה שהארגון ירצה שהעובדים יהיו שותפים לקבלת ההחלטות, ולמה שהעובדים ירצו להיכנס לתהליך מסוכן כל כך?
עובדים השותפים בקבלת ההחלטות מרגישים שמעריכים אותם. השותפות בהחלטה מובילה להבנה עמוקה יותר של העבודה, וכך הבחירות והשיקולים היומיומיים עשויים להיות מכוונים יותר למטרה הכללית. הם יחושו תחושת אחריות גבוהה, שתגרום להם להתאמץ להצליח, וכאשר יהיה כישלון הם יחושו אחריות שתוביל אותם לתקן. אם השותפות בהחלטה מובילה לשותפות בהצלחה, זה גורם למוטיבציה ולמורל גבוה.
שיתוף העובדים בקבלת החלטה מוביל להבנה עמוקה יותר של העבודה
בפרשה ניתן לראות את התהליך שעוברת המנהיגות כאשר עולה ההצעה מהשטח. משה רבנו קודם כל לא ממהר לתת תשובה ומודה שאינו יודע. האותנטיות הזאת חשובה כדי לעודד אנשים לנסות לקחת חלק ולהיות שותפים. יחד עם זאת, בסופו של דבר ההחלטה שמתקבלת הופכת לנוהל מסודר ומובנה, ולא כהנהגה טובה שיכולה להיעלם. המנהיג לוקח אחריות על אישור ההחלטה ולא מתייחס אליה בביטול.
האסון האפשרי הגדול של שיתוף עובדים הוא הרגע שבו הם מבינים שהתייעצו איתם רק כדי לתת להם תחושה של שותפות, ולא כדי באמת לקחת בחשבון את עמדותיהם. כדי לעודד את העם לבוא להנהגה, היא צריכה לקבע בתרבות הארגונית את האפשרות לגשת, לשתף. הדבר יכול לבוא בשיחות חתך, דלת פתוחה, שולחנות עגולים. לא משנה הדרך הספציפית אלא בעיקר ההקשבה האמיתית לשטח והגישה שמעודדת לקיחת אחריות. יש לשנות את התפיסה – למרות שהמנהיג מחליט, הדרך להחלטה יכולה להיות הדדית.
