הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
הליווי הרוחני מאפשר לאדם למצוא את החיבור שלו אל החלק ה"לא חולה" שבתוכו, אל הנשמה.
בשולחן ערוך נפסק: "יולדת היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה את השבת לכל מה שצריכה… ומדליקין לה נר אפילו היא סומא…" (או"ח, ש"ל, א'). המשנה ברורה כתב: "ומדליקין לה נר אם הוא לילה, ואע"פ שחברותיה יודעות לעשות לה כל הדברים הנצרכים לה, אעפ"כ קים להו לחכמים דלא מיתבא דעתה דיולדת כששרויה בחושך" (מקובל אצל חכמים שיולדת אין דעתה מתיישבת כששרויה בחושך).
גם יולדת עיוורת דעתה מתיישבת כשעושים רצונה, כשיודעת שחברותיה תדלקנה נר ותראינה את צורכיה. הרי לפנינו הלכה, שגם כאשר אין כל צורך אובייקטיבי בהדלקת נר בשבת, הצורך הנפשי העלול לגרום לפגיעה בבריאותה הגופנית מהווה גורם הלכתי המתיר חילול שבת.
הלכה דומה קיימת גם ביום הכיפורים. עוד נפסק להלכה: "עוברה שהריחה – ופניה משתנים, אע"פ שלא אמרה צריכה אני (רמ"א) – לוחשין לה באזנה שיום כיפורים הוא. אם נתקררה דעתה בזיכרון זה מוטב, ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה" (שם, תרי"ז, ב'). דין זה נאמר גם לחולה שהריח ונשתנו פניו, אלא שביחס לחולה הצריכו גם אמירה מפורשת. דין זה הוא משום השפעתה של הנפש על הגוף, אלא שבמעוברת בשל הרגישות המיוחדת של אישה בהיריון הסתפקו בשינוי מראה הפנים.
עוד הלכה מעניין זה של יישוב הדעת לגבי איסור דרבנן, יש בשכיב מרע. במסכת גיטין נאמר שהתירו לשכיב מרע להקנות לאשתו בשבת את המקום שבו מונח הגט, כדי להרגיעו שלא תזדקק אשתו ליבם אם לא תקנה הגט (גיטין דף ע"ז ע"ב וברש"י ובתו"ס שם). היתר זה יסודו בטעם שתתיישב דעתו (עיין במאמרו של הרב שלמה דיכובסקי – הרגעת היולדת, אסיא חוברת ע"ו-ע"ז עמ' 116-122, שהתיר למעוברת לעבור בדיקות רפואיות פולשניות כגון בדיקת מי שפיר מהטעם ההלכתי של הרגעת המעוברת, ובתגובת הרב אליהו סולוביצי'ק, אסיא ע"ט-פ', עמ' 201-203 מכתבים למערכת).
השמחה תיטיב עם גופו של האדם, ואילו שיברון הלב ייבש את העצמות
בחוכמתו שלמה כבר ביטא רעיון זה באומרו: "לב שמח ייטיב גהה, ורוח נכאה תייבש גרם" (משלי יז, כב) ופירש מצודת דוד שם את המילה "גהה" מלשון גווייה. השמחה תיטיב עם גופו של האדם, ואילו שיברון הלב, הרוח הנכאה, ייבש את העצמות. גרם זה עצמות האדם.
עוד מובא במשלי: "רוח איש יכלכל מחלהו, ורוח נכאה מי ישאנה" (שם יח, יד). רוחו של האדם היא המכלכלת את המחלה, נותנת לה פרנסה וכוח כדי להתגבר, ואילו "רוח נכאה מי ישאנה" – מצב נפשי ירוד מדרדר את המחלה עימה.
