הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)רגע לפני היציאה למסע לארץ ישראל, מנסה משה לשכנע את חותנו להצטרף אליו: "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ… וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם". משה מבקש מיתרו שיהיה "מורה דרך" בשל היכרותו המעמיקה עם האזור.
אולם, לכאורה בקשתו של משה תמוהה: וכי זקוק הוא ליתרו?! הרי ישראל היו נוסעים על פי הענן. וכך כותב רבנו בחיי: "כיון שישראל היו נוסעים על פי הענן והוא המורה להם הדרך, מה צורך היה להם ביתרו? אבל משה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם, אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם". הנוכחות הערטילאית של הענן אינה מספקת, יש צורך בהנחיה אנושית ומוחשית על מנת לחזק את אותם אלו שהם קטני אמונה.
אולם, ייתכן שבקשתו של משה לא הייתה קשורה לניווט במדבר. בדבריו מבקש משה מיתרו עצה טובה. בעקבות העצה המשמעותית שמעניק יתרו למשה בתיקון מערכת המשפט, חשב משה שיתרו יוכל להמשיך ולייעץ עצות טובות גם במסע לארץ ישראל (רשב"ם).
לדעתי, בקשתו של משה היא בהקשר אחר ושונה. אין צורך במורה דרך כי יש את הענן, ושמא גם בעצות טובות אין צורך – אלא הצורך הוא "בעיניים". העין יכולה לנוע בין עין טובה לעין רעה; יתרו מביא איתו עין טובה. יש לו יכולת לאתר מקומות של קושי וסבל ולהציע עצה טובה לצמיחה ולפריחה. יש לו אמון בישראל, ומכאן גם את היכולת לראות את הטוב ולא להתמקד ברע. משה מעוניין שיתרו ימשיך במסע, משום שהוא זקוק לעיניים הטובות שלו.
ייתכן וזו כוונת רש"י: "כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו". משה מבקש מיתרו שייתן מבט נכון על המציאות, בשל החשש לראייה מעוותת של המציאות. פעמים שיש צורך בגורם מבחוץ שיוכל לזהות את הניסים הגדולים של הקב"ה, ויהיה ביכולתו לתת מבט נכון ופרשנות מאוזנת ביחס למציאות. ניתן לדייק זאת גם מדבריו של משה על שכרו של יתרו אם יצטרף: "וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ". כלומר, שהעם יוכל להכיר בניסים הגדולים שנעשים לו בשפע הטוב שמקבל דווקא מתוך העין הטובה של יתרו, וכך גם יוכל העם להשיב ליתרו בטוב.
בדרך כלל, הפרשנות שניתנת על מציאות נובעת מעצם הראייה של האדם את עצמו. חז"ל ניסחו זאת באמצעות כלל מפורסם: "כל הפוסל – במומו פוסל" (קדושין ע'). כלל זה נאמר בעיקרו על פסולי חיתון, לאמור: כאשר אדם רואה פסול חיתון בזולת, שידע שקרוב לוודאי שהפסול קיים אצלו. כלל זה נאמר בלשון העם על אדם שמותח ביקורת כלפי הזולת, שלעיתים קרובות הוא ימצא שהפגם נמצא בו עצמו. תופעה זו מוכרת גם בעולם הפסיכולוגיה – השלכה (פרויקציה). יש לאדם מנגנון הגנה פנימי שבו הוא משליך את הצדדים השליליים באישיותו על העולם שמחוצה לו – לזולת; כך הוא מונע מהכרה בתכונותיו השליליות של עצמו. מי שהחלק השולט בו הוא שלילי, תמיד יתעמת עם המציאות.
בתקופות מאתגרות, גוברת בדרך כלל הראייה השלילית. זה היה חששו של משה בשעה שיוצאים מהר סיני למסע בלב המדבר, ולכן הייתה חשובה לו ה"עין הטובה" של יתרו. כך גם במהלך השנתיים האחרונות, כאשר המלחמה מתמשכת וארוכה, וסופה לא נראה לעין. זו תקופה שבה אנו חשופים לסבל ולכאב מתמשכים, שגורמים למצב רוח לאומי קשה. דווקא כעת, זקוקים אנו גם לעין טובה שיהיה בכוחה לגלות גם את החיוב, וכך יתאפשרו צמיחה, יצירה ושפע מתוך אותו שבר שאנו מצויים בו.
