תנ"ך ממלכתי

"רצינו לגדל אפיקורסים ויצאו לנו עמי ארצות"

לאחרונה –בין בשורות קשות להפגנות, שומעים אנו זמירות וצלצולים אודות לימודי התנ"ך במערכת החינוך. לפתע התעוררו מעצבי תוכניות הלימודים במשרד החינוך מחלום התנ"ך וגילו כי היקף שעות לימודי התנ"ך בבתי ספר הממלכתיים הולכים ומתמעטים. בהמשך חלומם והינה גם מושגי יסוד ביהדות בחינוך הממלכתי הינם דלים ביותר, אם לא למטה מזה.

כן, ידע ביהדות במגזר זה של מערכת החינוך הגיע לקרקעית.

האמת ניתנת להיאמר – טוב מאוחר מאוד – מאשר בכלל לא.

אינני יודע לומר אם אכן יהיו תוצאות להתעוררות קובעי דברים במשרד החינוך. מישהו נוסף התעורר לפתע וגילה כי באקדמיה ירד מספר המבקשים ללמוד תנ"ך – ביותר ממחצית! מרצים נותרו כמעט ללא סטודנטים.

כמי שמכיר מקרוב את הלך רוחם של עובדי ההוראה, המורים יקבלו בברכה את השבת לימודי התנ"ך והיהדות לתוכנית הלימודים באופן מוגבר.

איני בא לייסר כאן את אלה אשר השליכו תחילה את "הטלית והתפילין" אני בא לתת רוח גבית למתעוררים.

בד בבד עם שאלת לימודי התנ"ך והיהדות, קם פורום במשרד החינוך הטוען כי החינוך הממלכתי מקופח! לעומת החינוך הממלכתי דתי. כן! זו הטענה. ללא כל קשר – ואולי עם קשר – מבקש פורום זה להתמודד עם שאלת הידע הרדוד של תלמידי החינוך הממלכתי, ביהדות.

נמתין בסבלנות מירבית לראות אם אכן יהיו תוצאות מעשיות- האם התוצאות יגיעו עד לתלמיד בכיתה בכל הכרוך בידע ביהדות.

היו דברים מעולם. לפני כ- 20 שנה – לאחר שפרשתי מתפקידי כמנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט (בעבר כולם היו תחת משרד אחד) – נתבקשתי לעמוד בראש פרויקט שכותרתו "הקניית לימודי יהדות" בבתי הספר הממלכתיים. יוזמה זו הייתה של איש העסקים לב לבייב והוא העמיד לצורך העניין 150 מיליון ₪.

מתכונת תוכנית הלימודים במושגי יהדות אמורה הייתה להתבצע בסיום יום הלימודים בבתי הספר ע"י סטודנטים בשנה הרביעית המכשירים עצמם להוראה.

כדי להטמיע את התוכנית פנינו אל ראשי ערים, לאו דווקא דתיים, אך המוכרים כמקורבים למסורת היהודית.

התוכנית התקבלה בהתלהבות והחלה לקרום עור וגידים, בין השאר, בפ"ת, בנתניה, בראשל"צ ועוד.

מספר חודשים לאחר קיום התוכנית "התגלה הדבר" והוזמנתי למשרד החינוך לבירור מהות התוכנית. לא הייתה לי כל אשליה לתוצאות פגישה זו, שכן, מי שעמד/ה בראשות משרד החינוך דאז לא היו מחובשי ספסלי בית המדרש בעברם. ההערות שהושמעו על התוכנית מצד ראשי משרד החינוך – הדהימו אותי כאדם, כיהודי וכאיש חינוך.

בלית ברירה ניסיתי להסביר כי מבחינה משפטית רשאים ראשי רשויות להפעיל תוכניות שונות במבני בתי הספר לאחר שעות הלימודים, שכן כל מבני בתי הספר הם בבעלות הרשות המקומית. לא הועילו כל "דיבורי הסרק שלי".

כאן ידע משרד החינוך לפעול במהירות מדהימה וללא בדיקת היתר, והורה לראשי הרשויות להפסיק מייד את הפעלת התוכנית.

כאמור, ראשי הערים "נבהלו" מהוראת משרד החינוך שלא לאפשר קיומה של תכנית זו.

שלא כבדרך אגב נזכיר, כי הרשויות המקומיות תלויות בתקציבי משרד החינוך.

"הזוכה" הגדול לכאורה מביטול התוכנית היה כמובן לב לבייב, אך יותר מסביר להניח כי כסף זה הועבר לצרכי חסד, יהדות וחינוך.

ואולי… אנחנו "קטני אמונה" אך בכל זאת יש לקוות, אולי! מעבר לתקווה קלושה, מעניין לראות מי אלה אשר יעבדו ויכתבו את התכנית – אם בכלל.

כדאי שוב להזכיר למעצבי תכנית הלימודים ביהדות את אמירתו הכואבת של מנהיג השומר הצעיר, אשר חבש את ספסלי בית המדרש בצעירותו "רצינו לגדל אפיקורסים  – אבל יצאו לנו עמי ארצות".