מערכת שבתוןכולנו צריכים שמירה, זהירות יתרה. דווקא עכשיו.
אחיי ואחיותיי החוזרים משירות המילואים, אחיי ואחיותיי הכואבים את ההיעדר והאבל, כל מי שמחובר לכלליות העם היהודי וחש מוצף מגודש ועוצמת האירועים – כולנו צריכים שמירה. שמירה מיוחדת.
בספרו 'עין איה' על מסכת ברכות מסביר הרב קוק את דברי ר' יהודה, שאומר: "שלשה צריכין שימור ואלו הן: חולה חתן וכלה, במתניתא תנא חולה חיה (יולדת) וחתן וכלה, ויש אומרים אף אבל, ויש אומרים אף תלמיד חכם בלילה". את הסברו ניתן לסכם בכך שכל אלו נמצאים ברגעים של הצפה בחיים שלהם – מוצפים במחשבות, ברעיונות, בדמיונות, ונזרקו ממהלך החיים הרגיל ליקום מקביל. השמירה על ידי חבר, חבורה, מטרתה להחזיר את האדם לחיי העולם והיומיום.
ואני נזעק לכתוב כתבה זו לאור פחדיי מריבוי תאונות דרכים, מריבוי אלימות ופרצי כעס וזעם איש על רעהו. כולנו, בין אם חווינו אסונות, לחימה, אובדנים, מיד ראשונה או שנייה, מוצפים. הצפה רגשית ומחשבתית זו אינה נותנת מנוח ועשויה להביא את כולנו ל'קצה'.
לאחר שלושה חודשי מילואים, ללא סכנה משמעותית, מצאתי עצמי חוזר לביתי וראשי לא מחובר. טרוד וקצר רוח, ויחד עם זאת חוזר לתפקוד מלא ולמשימות שלא פחתו. שבועיים לאחר שחזרתי עשיתי תאונת דרכים לא אופיינית, שברור לי כי הגיעה מתוך חוסר תשומת לב. באירוע אחר אשתי שנסעה עימי אמרה שאני נוסע מהר מדי ובאופן מסוכן מדי. נשמתי. היא צודקת. רמת האדרנלין עדיין גבוהה. עליי להירגע. אבל איך? החדשות, האירועים, הדאגה, כל כך הבנתי את המערכון שבו אודי כגן מעדיף לחזור למלחמה מאשר להיות בעולמות רגועים ובטוחים יותר.
אז חשוב לדעת שאלו תגובות נורמליות. שומעות, נשים יקרות שבני זוגן חזרו? שומעים, ילדים שאבותיהם חזרו? צריך סבלנות, זה ייקח זמן. אך יחד עם זאת, אני קורא לכל החוזרים: זכרו שאתם פגיעים להתנהגות 'על הקצה'. אל תיבהלו, זה המצב. אבל אם תהיו מודעים לכך, תוכלו להתכונן ולהכין את עצמכם. להימנע ממש בכוח מהתנהגויות העלולות לסכן את עצמכם (לא כותבים ווטסאפ בנהיגה, לא נצמדים לרכב שלפניכם, לא מתחילים להשתמש בסמים, לא מתחילים אפילו ויכוח קטן כי אתם פגיעים להסלמה מהירה). בטח שלא מקבלים החלטות על זוגיות/ילדים/עבודה באופן חפוז. העצה היא לשתף, להיות עם חברים, לא להיבהל מהאש שעולה בכם. אתם רוצים לעבור את התקופה הזו שלמים ובריאים.
רבים מכם עשויים למצוא את עצמם מתפרצים גם על אירועים שבעבר לא השפיעו עליכם. זה בסדר, ותמיד אפשר וצריך לתקן. לשותפיכם לחיים אני ממליץ: תכירו במצב. ככל שתדברו, תתאמו ציפיות, תזהו טריגרים רגישים – תעברו את התקופה. תקופה שבה אנו צריכים שמירה. אם נחצַה קו, אירע אירוע מסוכן, בוודאי אם לא חד-פעמי, אנא פנו/י לעזרה. היום מערכות הצבא תומכות בלוחמים ובבנות זוגם הן בטיפול פסיכולוגי פרטני והן בטיפול זוגי. זו מתנה, השתמשו בה.
אז כולנו צריכים שמירה. בפרקטיקה זה אומר שעלינו לשמור זו על זה, זה על זו. מילה טובה כאשר מגיעים הביתה, מילה מרגיעה כאשר נפרדים, תזכורת שיכולה להיות באמצעות עוגנים קטנים. תליון תזכורת ברכב לנסיעה בטיחותית, טקסי כניסה ופרידה, שיחה פנימית וגלויה לגבי ציפיות, חיבוק ומגע.
עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. שנצא לחירות ממיצרי המלחמה לחיי יומיום בריאים בגוף ובנפש.
*דברים שכתב פרופ' יונתן גז, שהתנדב ושירת במילואים במשך שלושה חודשים כקב"ן בגדוד שלחם בעזה. אחד החיילים, חיים גרבר, שהדברים סייעו לו, ביקש להפיץ אותם. פרופ' יוני גז משמש ראש המחלקה לתואר ראשון בפסיכולוגיה וראש התוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות באקדמית אחוה. בנוסף, פרופ' גז הוא פסיכולוג קליני מומחה ומשמש הפסיכולוג הראשי במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע
