ברית מברית

"לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הקב"ה כורת עם פנחס שתי בריתות, לא אחת. מה היחס ביניהן ומדוע שתיים?

ראשית יש לעמוד על יסוד שני הצדדים. ברית אינה מחייבת הדדיות, ברית אינה מחייבת שוויוניות, ברית אינה מחייבת סרגל אחיד. צד אחד יכול לקבל את הצעת השני כחלק מקבלת הברית מבלי שהוא עצמו יציע דבר, גם לזאת ייקרא ברית במקרא. ברם, ברית בהגדרה, מחייבת שני צדדים.

יושם לב, בברית ראשונה הקב"ה "נותן" לפנחס ברית שלום. ברית שנייה הינה תוצאה של ברית ראשונה – "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם". רוצה לומר: ברית השלום תהיה עבור פנחס וזרעו ברית כהונת עולם. כהונת עולם לפנחס ולזרעו תיווצר בשל כריתת ברית השלום. השלום הפך לכהונה והכהונה הינה תוצאת השלום, ברית הנגזרת מברית אחרת.

הברית הראשונה, ברית השלום של הא-ל, הינה ברית קיימת זה מכבר שהקב"ה כבר כרת עם האנושות ובכללה גם עם פנחס. בברית זו, פנחס היה עד כה חלק מצד ב', כלומר מן האנושות שכרתה ברית עם הקב"ה. ברם, מעתה פנחס עובר לצד של הא-ל במשוואת הברית.

בצד הזה של המשוואה משמש השלום ערך עליון. לא קנאה, לא החרבת עולם, לא מבול, לא כיליון של עם ישראל חלילה והחלפתו במשה רבנו. הקב"ה 'הכניס' את עצמו לברית זו לאחר הניסיון המר שצבר עם האנושות שאותה ברא. מעתה, הוא 'מכניס' גם את פנחס לברית זו, ברית השלום, לצידו. השלום מבטא את תחושת השלמות הפנימית. מאידך גיסא, החיסרון בכל תחום מייצג את התמונה הנגדית. ברית זו מעניקה לפנחס את השלום הפנימי שלו הוא זקוק. כאשר הוא לא ירגיש חיסרון, הוא לא יקנא.

"תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – הוא הנימוק לתהליך רב-שלבי זה. כאשר הא-ל מזהה את המניע של פנחס כמניע של קנאה טהורה לא-לוהיו, מה שגורם בפועל לכפרה על בני ישראל, מוענקת לו בזה הרגע ברית השלום. קנאת פנחס האיש הינה תוצר של שלום במובן של שלמות. אולם בכך לא די, שלמות זו תבוא לידי ביטוי גם בברית השנייה, זו המשפיעה גם על צאצאיו של פנחס האיש היחיד. בנושאו שלמות זו, ראויים הוא ובניו להיות מכוהניו של הא-ל לדורות. הכהן לפי זה, הניצב לצידו של הא-ל בעניין השלום, הוא מנושאי הלפיד של ברית השלום.

עוד יושם לב, היחס בין הבריתות הוא יחס תהליכי או יחס רב-שלבי. תחילה טיפול נשמתי, ולאחריו אימון ותרגול בלתי פוסק בצד המעשי של החיים בתפקיד הכהונה. ראשית, מצטרף פנחס לברית הא-ל הקיימת, שהא-ל בטובו חתם עליה עם האנושות לצידו של הא-ל. רק לאחר מכן, הם יוכלו לחתום ביניהם על הברית המבטאת את האספקט המעשי של הברית הראשונה. בברית זו הוא קשור בעבותות לברית גדולה וחזקה יותר שהא-ל בטובו הכניס עצמו אליה עוד בטרם מעשהו של פנחס.

עם ישראל, ובכללם משה, שעומדים ומשתאים למראה עיניהם, אינם רואים את התהליך הרב-שלבי. לדידם, פנחס יישפט לחומרה על מעשיו בכלים הקיימים בידי הסנהדרין. לא כן, במישור האלוקי, בבית דין של מעלה פנחס נשפט אחרת לגמרי: "א"ר יודה בר פזי: בקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמר' :'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם'" (ירוש' סנהדרין פ"ט, ז'). על פי מדרש זה, הברית השנייה, זו שנוצרה מן הברית הראשונה, הינה הכרזה של רוח הקודש. זו הצופה את העתיד ויודעת איזה תפקיד יקיימו פנחס וצאצאיו בהיסטוריה של עם ישראל, עד ימינו אנו.

 להערות: hazutg@gmail.com