ספר, ספירה ומספר

התמקדות בצד האטימולוגי של המילה "סופר" מעלה מסקנות מעניינות. עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור של כותב או יוצר, והמונח המקובל לכך היה "מחבר".

התואר "הסופר" מופיע בתנ"ך כתפקיד של אישים שונים, כגון: עזרא הסופר, שפן הסופר ועוד. על פי המחקר המודרני והפרשנים הקלאסיים, המונח נגזר מהמילה סֵפֶר. בתקופת חז"ל שימש המונח "סופר" במשמעותו הבסיסית – אדם העוסק בכתיבה, כך למשל, סופר סת"ם. סופר מתא (סופר העיר) ועוד. הצורה "סופרים" (ברבים בלבד) התרחבה עוד יותר ומהווה בחז"ל כינוי כללי לחכמים ולתלמידיהם, שדבריהם קרויים 'דברי סופרים', ועליהם נאמר "קנאת סופרים תרבה חוכמה".

ובכן, איזו משמעות אטימולוגית נייחס למצוות ספירת העומר של המקרא? מעבר למנייה של 49י ימים, האם יתכן שמה מן המשמעויות הנוספות נמצאת במעמקי השורשים של מצווה נפלאה זו, מצוות ספירת העומר?

בחינת כל  המשמעויות לעיל מעלה כי היא כוללת : מנייה (ספירה), בעל תפקיד, חיבור, וכותב / יוצר. חכמים ספרו אותיות של ספרי התנ"ך כדי לחבר אותן ליחידה אורגנית אחת, כך אנו סופרים את ימי ספירת העומר כדי לחבר את פסח למתן תורה. הספירה של מחציות השקל למספר אחד, יוצרת ישות אורגנית מטפיזית חדשה – עם ישראל. הסופר, אם כן, יוצר פעולת חיבור פיזי או מטפיזי של האובייקטים הנספרים. היוצר מחבר אותיות למילים ולמשפטים ובכך הוא יוצר ספר, יחידה אורגנית חדשה.

גם בימינו אנו סופרים הכל. המספר הפך להיות המייצג של האובייקטים הנספרים. במסגרת אין-ספור הספירות, בולטת היום במיוחד ספירת קולות, החל מספירת הקולות בקלפי וכלה בספירת האצבעות של חברי הכנסת. זוהי ספירה לצורך הכרעה, הכרעה בכל נושא. ספירת הקולות הפכה בימינו לטכניקה העיקרית להכרעות. אבל, 'אליה וקוץ בצידה'. ספירת הקולות של היום כבר אינה מחברת, לצערנו, היא מפלגת!

אין משמעות ליציאת מצרים ללא קבלת תורה, ואין משמעות לקבלת תורה ללא יציאה ממצרים

אנו בוחרים (=בחירות) כדי להימנות על קבוצה המכונה מפלגה, אטימולוגית, ההיפך מחיבור, כלומר, פלגנות. הבחירות של ימינו אינן יוצרות חיבורים אלא פילוגים. איבדנו את המשמעות סופר-מחבר. איננו משתמשים יותר במונח 'מחבר' אלא 'סופר'. סופר הקולות דהשתא הוא יו"ר הכנסת או מצליף הסיעה.

בעולם הפילוסופיה המודרנית מקבל רעיון זה ביטוי מוחשי. 'מות המחבר' היא גישה ביקורתית בתורת הספרות המודרנית, שאותה הגה מבקר הספרות רולאן בארת. לפי גישה זאת, קיימת לגיטימציה לקורא המודרני לפרש לפי אמונתו והבנתו כל טקסט כתוב, אף אם לא זו הייתה כוונת המחבר. אצלנו להבדיל, רבי יוסף קארו זכה לכינוי הנכבד 'המחבר' בזכות חיבורו המופלא 'שולחן ערוך'. בחיבור זה זכה לחבר ולגבש את כל בית ישראל לבניין אחד שלם. המחבר מת, אבל חיבורו נשאר לנצח.

ספירת העומר מחברת את פסח לשבועות בבחינת 'יומא אריכתא'. אין משמעות ליציאת מצרים ללא קבלת תורה, ואין משמעות לקבלת תורה ללא יציאה ממצרים. יציאת מצרים הובטחה לאברהם אבינו ללא תנאי בקבלת התורה. קבלת התורה, מאידך, התאפשרה בשל הסכמתו של העם היוצא ממצרים לחתום חוזה חיבור נוסף עם הא-ל. הספירה חיברה הכל – ימים, שבועות, רצונות והסכמים.