אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])כך היה בעבר לפני אלפי שנים, עם תום תקופת המדבר והגעת העם לארץ ישראל, וכך בדורות האחרונים עם שיבת העם לציון. הכניסה של העם היהודי אל המזרח התיכון, נוכחותו והתיישבותו בארץ ישראל, יש בהן שינוי הרגלי חיים, חישוב מסלול מחדש והתמודדות עם אתגרים מורכבים בשני מעגלים: במעגל התוך-ישראלי, ובמעגל החיצוני מול העמים האחרים במרחב.
כללי המשחק משתנים לחלוטין. לא דומה עם של עבדים משוחררים במדבר לעם של בני חורין בארצם; לא דומים תנאים של ניסים שמימיים במדבר לתנאים ריאליים וארציים של עבודה קשה הצפויה לעם בארץ ישראל. על העם יהיה לארגן מחדש את המבנה החברתי שלו ולמצוא את מרכיבי הקשר, הזהות והערבות ההדדית בין השבטים השונים הפזורים ברחבי הארץ, מצפון עד דרום.
על העם יהיה לגבש אמנה שתאמר מה יחבר בין איש שבט יהודה בדרום לבין אחיו שרוצה את אחוזת נחלתו מעבר לירדן מזרחה, מה תהיה הערבות ההדדית ותחושת האחווה בין השבט השוכן לחוף ימים לבין זה הרובץ בין המשפתיים. האם בזמן משבר ומבחן אמת יבואו אלו להצלתם ולעזרתם של אלו, או חלילה יישב כל אחד תחת שבטו ותאנתו ויאמר 'שלום עלייך נפשי'?
על העם יהיה לארגן ולהגדיר מחדש את יחסיו עם העמים הסובבים אותו. האם חיים לבדד או משתלבים במרחב, ואם כן אז איך, וכיצד ניתן לשמור על הייחודיות והזהות העצמית, תוך כדי קשר וממשק חיים משותף עם כל מה שסובב. המתח סביב השאלות הללו מורגש באוויר. שומעים אותו בדבריו הקשים של משה לשבטי גד וראובן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?".
אויב משותף יכול לאחד את העם – אבל לא די בכך. אחדות על בסיס נגטיבי של אויב משותף איננה מספקת להגדרה חיובית עצמית ועצמאית של עם בן חורין. על העם הזה לייצר תכנים וערכים משותפים, רלוונטיים ומחייבים.
המעבר את נהר הירדן איננו רק מעבר פיזי וגיאוגרפי ממקום למקום. מעבר בני ישראל את הירדן וכניסתם אל הארץ המובטחת יוצרים מציאות חברתית תוך-ישראלית חדשה ומאתגרת, ומציאות גיאו-פוליטית חדשה מורכבת.
כך היה. כך הווה. זו משימתו ההיסטורית של העם השב לציון ונדרש להילחם ולהיאבק על ערכיו ולכידותו, על ביטחונו ועל זהותו.
