הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)סיירנו עם תלמידי הישיבה בקיבוץ בארי. עברנו בין בתים חרבים של חברי הקיבוץ שנרצחו ונחטפו, ושמענו סיפורי בלהות על המחדל בשמחת תורה. לצד הבתים השרופים, הוכשרו כבר משטחים לבניית בתים חדשים. פגשנו חברי קהילה נחושים לחזור ולהפוך את החורבן לבניין חדש שוקק חיים.
אלוף (במיל') יוסי בכר, חבר הקיבוץ, סיפר לנו על תולדות הקיבוץ והסכסוך עם עזה, ועל הלחימה בקיבוץ מול מחבלי הנוחבה. המסר העיקרי שלו היה: נמשיך ונבנה! עלינו להבין שנגזר עלינו להילחם על קיומנו גם בדורות הבאים. "גורל המדינה תלוי בכם", אמר לתלמידים, "באלה שמוכנים להקריב מעצמם כדי לקיימה. בלעדי זה, אין לנו עתיד".
מאז חיסול רבי המחבלים שוכר בביירות והניה בטהרן, מדינת ישראל נמצאת בכוננות דרוכה אל מול אפשרות למתקפת נקמה מאיראן ושותפיה, המקיפים אותה מכל עבר. הערכה של מקורות מודיעין מערביים שפורסמה ברשת "סקיי-ניוז ערבייה", היא שהאיראנים מכוונים את ההתקפה דווקא ליום תשעה באב. יום של חורבן ואסון לעם ישראל. הסמלים הללו חשובים להם.
כידוע, המן הרשע, משנה למלך האימפריה הפרסית, זמם "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג). לקביעת תאריך ההשמדה "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (אסתר ג, ז). הגורל נפל על חודש אדר. "כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה אמר נפל לי פור בְּיֶרַח שמת בו משה" (מגילה יג, ב). הוא מצא בתאריך זה סמליות של פורענות ואסון. אולם, הוא "לא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (שם). שאותו יום עצמו הוא גם תאריך מְהַפֵּךְ של צמיחה, הולדת משה רבנו, מנהיג היציאה משעבוד לגאולה ולניצחון על מצרים. הפור התהפך. עם ישראל ניצח את אויביו, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א).
נראה שהמתיימרים להיות ממשיכי האימפריה הפרסית אינם יודעים שט' באב הוא גם יום הולדתו של המשיח (ירושלמי ברכות ב ד). יום של מהפכים. מחורבן, לגאולה ולבניין.
האיראנים חורגים הפעם מהאסטרטגיה שלהם לאורך השנים, שלא להתעמת ישירות אלא להסתתר מאחורי שלוחיה ה'פרוקסים'. הם אלה שבברכתם תקפו מחבלי חמאס בשמחת תורה, הם פטרוני החיזבאללה. כעת איראן מתייצבת בראש, בגלוי. זה יתהפך עליה ויפגע בראש התמנון. היא תמצא מולה צבא ואומה נחושים שישיבו לה מלחמה שערה, ויגבו ממנה מחיר יקר. "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ; וגו', וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה" (ישעיה כח, ו). עד הניצחון.
בפרשת דברים מוזכר בין היתר חטא המרגלים. כששמע העם את הדיווח השקרי של המרגלים נאמר: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ד' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א, כז). במקום לשמוח על בשורת הכניסה לארץ, פרצו בבכי: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א). "אותו היום [ערב] תשעה באב היה. אמר הקב"ה: הן בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות!" (סוטה לה, א). מאז הפך לערב של אבל ובכי לדורות.
באופן פרדוקסלי, בט' באב יש גם מנהגי 'מועד': אין אומרים בו תחנון, ואין נופלים על פניהם וגם לא במנחה שלפניו, ואין אומרים 'צידוק הדין' (טור ושו"ע סי' תקמ"ט). ומחצות היום יש גם מנהגי 'גאולה': "אחרי חצות מסדרים את הבית ושוטפים את הרצפה, זכר ורמז לגאולה העתידה לבוא במהרה" (ס' התודעה – פ' ל"ג). ובתפילת מנחה גם אומרים 'נחם', כקבלת נחמה על החורבן (או"ז ח"א – סעודה קצט).
ט' באב הוא יום של 'מועד' שהפך ל'בכייה', שעתיד לחזור ל'ששון ושמחה' ולהפוך מחורבן לקוממיות וממחדל לניצחון.
