להסתגל בכל בוקר מחדש?

בני חוזר לעזה. שוב מתעוררים הפחדים, שוב הקשב מתפזר, שוב מאבדים דברים מטעמם.

לצד זה, נראה שרגשות שאפיינו את תגובותיי בתחילת המלחמה התמתנו או השתנו. את הכעס על אלו שמתחמקים מהנשיאה בנטל, על הציבור שתפילתו אינה נרגשת ועזה ובוקעת רקיעים, על השולחים תמונות עם נופים יפהפיים מחו"ל (מילא נוסעים, אבל מה נסגר??) – החליפו תחושות של עצב, שתיקה והשלמה. גם תפילתי שלי אינה עוד עצימה וארוכה כבעבר, ובעוונותיי, גם אם נגמלתי מהחדשות לגמרי, חברתי לאחרונה לנטפליקס לצפייה בסדרה אופטימית ורגועה.

הסתגלות אבולוציונית (אָדַפְּטַצְיָה) היא מכלול התכונות המאפשרות לאורגניזמים להתקיים בסביבת מחיה ייחודית ואשר התפתחו במהלך האבולוציה. תכונות אלה מתפתחות במשך הדורות תוך שינוי המטען הגנטי של האוכלוסייה שאליה שייך הפרט, ולעיתים הן צריכות גירוי חיצוני כדי לבוא לידי ביטוי אצלו. תכונות האדפטציה יכולות לבוא לידי ביטוי בשינוי במבנה האנטומי, בשינוי בתהליך מטבולי או בשינוי התנהגותי (ויקיפדיה).

ייתכן שאנו מסתגלים.

תובנה זו מפתיעה ומאכזבת מחד, ומאידך היא טבעית ושכיחה. לא בריא לחיות כל רגע בתחושת זעם ותסכול, או חלילה תחת תודעה של אסון. בסופו של דבר גופנו מגן עלינו מעצמנו, ופשוט מכיל ומסתגל. אך הגוף אינו כל מה שהננו. בנו טמונה גם רוח. כזו, שאל לה להשלים עם ההסתגלות המכנה מטר טילים – בשם "טפטוף". הסתגלות המאפשרת, גם אם מתוך שתיקה, אובדן של חבלי ארץ ורצח תושבים תמימים. אין מקום להסתגלות לסבלם של יותר מ-100 חטופים בעזה ולעובדה שעשרות אלפי אנשים עקורים מביתם.

איני מעוניינת גם להסתגל לעובדה שבני נלחם כעת בעזה! ברצוני לחוות את עוצמת האירוע (לא מבחינת החרדה לשלומו, אלא מבחינת ההכרה בהצהרתו הערכית והמעשית ובגודל ההקרבה הכרוכים בה מצידו ומצד אשתו וביתו) ולפעול מן הבית להצלחתו! לשם כך, אני נדרשת לנסח לעצמי מטרה ברורה ותוכנית מעשית, שאותה אקדם בפועל לאורך תקופת היעדרותו ואוכל למדוד את התקדמותה.

הסתגלות הינה תופעה טבעית שמטרתה הישרדות, כשאנו, כחלק מהטבע, חותרים להמשיך ולחיות. אולם, אם נגדיר את ההישרדות כתכלית קיומנו, הרי שנבגוד ביתרוננו התבוני והרוחני ונפר חוזה יסודי עם בורא העולם! לא (רק) להתקיים באנו, אלא לשגשג כפרטים, כקהילה וכעם! לכן לא נשקוט אל מול ציר הרשע. בכל מחיר לא נסתגל לחשיכה!

לתגובות: naomieini1@gmail.com