אגודה אחת

המשא ומתן לשחרור החטופים, שובר לכולנו את הלב. בתוך כך, קשה ואכזרית היא ההבחנה ההיררכית בין "דם" ל"דם" – בין צעירים למבוגרים, נשים וגברים, חולים ו"בריאים", ובין חיילים לאזרחים, שנעשית במהלך שלבי ה"תווך" לשחרורם. מנופי הלחץ הפסיכולוגיים מופעלים עלינו, ביתר שאת, לנוכח ההפרדה והמיון שלהם. וכעת נדמה כי האחדות בבית, בינינו, וגם האחדות שלנו כחברה בתביעה לשחרר את כולם, ללא מיון והפליה, נחוצה יותר מתמיד.
"'והיה לך ה' לאור עולם' (ישעיה ס, יט) אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת. שנאמר, 'חיים כולכם היום' (דברים ד, ד). נוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא, שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת. שנאמר, 'בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו' (ירמיה נ', ד') כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה" (מדרש תנחומא, פרשת "נצבים")

לפני כמעט שנתיים, בעידן רחוק של טרם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', התראיין הרב דוד לאו לקראת חג הפסח לתקשורת (Ynet 4/4/2023). בדבריו הוא ציין פסוק המצוין בהגדה, תוך שהוא מעניק לו פרשנות חדשה: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו". במקום לפרש פסוק זה, כמופנה כלפי חוץ ומבטא חשש ופחד מריבוי האויבים המעוניינים בהשמדתנו, מצא בו, הרב לאו, הדרכה ואזהרה המופנות אלינו פנימה: היו אחד, היו מאוחדים. "אחד בלבד" זוהי עמדה של אחדות, מגן אחיד של ברזל בפני כליה. בעוד "לא אחד בלבד" – הוא ביטוי לעמדה המפולגת והמפלגת אותנו. עמדת הפילוג מזוהה על ידי אויבינו ומדרבנת אותם לנצל את החולשה והבקיעים החברתיים-אידאולוגיים בינינו ולצאת למתקפה.
אחת הסיבות הבולטות לנחישות חיילינו בקרב, היא דאגתם זה לזה ורצונם להצליח במשימה ולשוב יחד הביתה. שחרור האחים, השכנים, החברים ובני ארצם שנחטפו, היה הסיבה הראשונה והמיידית לנכונותם למסור את נפשם בעבורם. למען אחיי ורעיי.
שחרור החטופים מלמד את אותו המסר עצמו. בהביטנו במי שנחלצו מן הגיהינום העזתי, אי אפשר שלא להתרגש מהכרת התודה שלהם לחיילים ולאזרחים, שנלחמו להשיבם, ומהאהבה והדחיפות שלהם לפעול להשבת אלו שנותרו מאחור. מייד עם שחרורם מביאים החטופים למשפחות חבריהם אות של חיים ותקווה. עמדתם ברורה: כולנו אגודה אחת!

לתגובות: naomieini1@gmail.com