רק מה שחשוב

תגובה שכיחה במצבי אי ודאות היא חוויית הצפה, פיזור מחשבתי והתנהגותי וקושי להתמקד. "רק מה שחשוב – החתירה לעיקר והוויתור על המיותר", הנו שמו של ספר הדרכה מצוין שחיבר גרג מקיואן, מרצה, סופר ובלוגר אנגלי-אמריקאי. הספר אינו מציע רק טכניקות ואסטרטגיות לניהול זמן, אלא הרבה מעבר לכך: הוא פורש תפיסת עולם שיטתית, המובילה לניפוי מושכל של עיסוקים, החלטות ואף מערכות יחסים, שאינם חשובים דיים עבורנו ואשר מסיטים אותנו מהמטרות החשובות בחיים.

הספר מקדם את  החזרת השליטה לחיינו, באמצעות פעולות לא שכיחות כמו: הבחנה בין עיקר וטפל, הגדרת מטרה מרכזית אחת לביצוע (ביום, בחודש), בדיקת התועלת היחסית של פעולות שהפכו להרגל – האם ניתן להסתדר בלעדיהן? אמירת 'לא' להצעות ולעיסוקים שתורמים לאי בהירות ולסטייה מהחזון ומהמטרה, הגברת החיבור לרגע הנוכחי, איתור שותפים מדויקים לדרך (ללא פשרות), האצלת סמכויות והפחתה אחראית של כמות הפעולות והמשימות היומיומיות האישיות.

משמעות ההתמקדות היא חיים על פי תוכנית אב ברורה, ולא על פי סדרה של תגובות אקראיות. חיים בהם אנו קובעים את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם בתוך מסגרת כללים נתונה ונוקשה.

מקיואן מציין כי 'המתמקדים' (בשונה מ'המתפזרים'), מפנימים את העובדה לפיה לא ניתן להספיק הכל או לבצע הכל בשלמות מוחלטת. הם גם מבינים שזמננו מוגבל וראוי שינותב לפעילויות בהן אנו מוכשרים, חשים השראה בעת ביצוען ומזהים בהן מתן מענה לצורך משמעותי בעולם. תרומתנו המקסימלית לעולם תהיה כשנעשה את המעשה הנכון, מהסיבה הנכונה ובזמן הנכון. ומהו? זאת על כל אדם לגלות בעצמו.

אם נחליף את הנחות היסוד: "אני חייב", "הכל חשוב ודחוף", "אני יכול לעשות את שניהם יחדיו", ב: "אני בוחר/ת", "רק דברים מעטים חשובים באמת", "אני יכול/ה לעשות שני דברים באותו הזמן, אבל לא להתרכז בשניהם ברגע נתון". נשפר באופן דרמטי את איכות חיינו.

מיקוד בחשוב קשור גם ביכולת שלנו להודות בטעות ובכישלון. ככל שנשכיל לעשות זאת מוקדם יותר, כך נבזבז פחות משאבים ונפנה את מה שיש למשימה הבאה. להפגנת יכולת איפוק (שלא להבטיח מחויבות ללא שיקול דעת) יתרונות רבים נוספים, כמו גם לפיתוח הכושר להציב גבולות לנו ולאחרים.

במה אתמקד היום? זו שאלה חשובה, שהתשובה עליה תטעין את אמירת "מודה אני" בכוונה ובאנרגיה ממוקדת של עשייה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com