יעקב ספוקויניבתחילת פרשתנו מעמיד משה בפני העומדים להיכנס לארץ שני מצבי קיצון: האחד, חיובי – אם יעשו כדבר ה'; ואחר כך הקיצוניות השנייה – אם לא יעשו כדבר ה'. ההנגדה הזו מומחשת בפסוקים: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" [ו] – הערצה לחוכמתו של עם ישראל, ולעומתה: "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱ-לֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן" [כח], שפלות הרוח שעלולה להוביל לע"ז.
וכשיגיע עם ישראל, חלילה, לשפל, יקום העם וידרוש את אלוקיו: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" [כט]. מתוך הצרה שאליה נקלע, יבקש העם את אלוקיו. אברבנאל מפרש אחרת: "לפי שאותם האנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בליבם ובנפשם בלבד". מה גרם לאברבנאל לסטות מהפשט? בערה בו כלימת האנוס המבקש לעבוד את ה' בגלוי ואיננו יכול. מבטיח לו ה' כי גם משם, ממרתפי ביתו וליבו, ימצא את הדרך לשוב ליהדות.
אברבנאל חווה זאת על בשרו. הוא הגיע לפסגה כשכיהן כשר האוצר של מלכות פורטוגל. בתוקף תפקידו עשה גדולות ונצורות לטובת אחיו היהודים. כך למשל סייע בפדיון שבויים של 250 יהודי מרוקו, כולל דאגה להבאתם לספרד וכלכלתם במשך כשנתיים עד שיכלו לפרנס את עצמם. מעמדו והצלחותיו היו לצנינים בעיני שונאי ישראל, והם רקמו נגדו עלילה כאילו בגד במלך. ממש ערב מעצרו, ב-1483, הצליח לברוח עם משפחתו לטולדו שבספרד. משם ניסה לשכנע את מלך פורטוגל כי מדובר בעלילה, אך לשווא. המלך החרים את כל רכוש משפחתו. לא פעם, היה לעלילות כאלה רקע כלכלי. כשמלכים נקלעו לצרה, הם מצאו תירוץ לתבוע כסף מהיהודים או להחרים את רכושם.
הזוג שמלך בספרד, פרננדו ואיזבלה, הטילו על רבי יצחק אברבנאל את תפקיד שר האוצר. באותה עת כתב את פירושו לספר מלכים, ולכן העדיף להימנע מהתפקיד, אך ידע שאסור לו לסרב. 8 שנים אחר כך נגזרה גזירת גירוש על כל יהודי ספרד, שסירבו להמיר את דתם. אברבנאל ניסה למנוע את רוע הגזירה באמצעות שוחד ענק, אך ללא הצלחה. וכך כתב: "בעת היותי שם אני בחצר בית המלך, יגעתי בקראי נחר גרוני, דיברתי אל המלך פעמים שלוש, במו פי אתחנן לו לאמור: הושיע המלך! למה תעשה כה לעבדיך? הרבה עלינו מהר ומתן זהב וכסף, וכל אשר לאיש מבית ישראל יתן בעד ארצו!… וכמו פתן חירש יאטם אוזנו… והמלכה עומדת על ימינו לשטנו… יגענו ולא הונח לנו…" [בפירושו לספר מלכים].
בני הזוג המלכותי, שהכירו בכישרונו העצום, ניסו לשכנע את אברבנאל להישאר עם עוד מניין יהודים ולשמור על יהדותו בסתר. הוא סירב ויצא לגלות יחד עם "שלוש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו…". הוא נע בין הדוכסיות שבאיטליה: נאפולי וונציה, וגם באי קורפו. לכל מקום שאליו הגיע הפך עד מהרה למקורב למלכות.
השליטים חיפשו להעשיר את אוצר המלכות וביקשו את עצותיו. הוא ידע לנצל את חמדנותם לטובת שתדלנות עבור אחיו היהודים. בנדודיו השלים את פירושו לתורה, ובו שזר את השקפתו השלילית לגבי המלוכה. כל משטר שהוא כפייתי, כך חשב, ישאף לבצר את שלטונו לטובת מעמדו הכלכלי על חשבון הנתינים. רק משטר המבוסס על רצון העם יוכל להצליח. ככתוב בפרשת שופטים: "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" [יז, יד]. ה' מתנה את המלוכה ברצון העם. אין זה אידיאלי, שכן רבים מהמלכים חטאו והחטיאו את העם, בניגוד לשופטים ולנביאים. אם בכל זאת ממליכים מלך, הוא חייב לעמוד באמונתו בה'.
Yaakovspok1@gmail.com
