אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])"מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת / איך הקריאות חוצות את הרחוב, שואל עדיין, שואל מאין / כן, מאין כוחות לשאוב. / זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה. / לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה".
המילים הנ"ל של רחל שפירא בשירה 'נחמה', מתכתבות ומתחברות עם מילותיו של הנביא ישעיהו בהפטרה שאותה קוראים בשבת שלאחר ט' באב, היא שבת נחמו: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱ-לֹהֵיכֶם". מהי בעצם נחמה? כיצד מנחמים? כיצד מתנחמים, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית?
נחמה אין פירושה שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור, כאילו שום דבר לא קרה. מה שנחרב נחרב, מי שהלך לעולמו כבר איננו איתנו, ונחמה לא יכולה להחזיר אף גלגל לאחור. נחמה פירושה לקום, לבחור בחיים ולהמשיך הלאה.
כאשר אנו מנחמים אבלים ואומרים להם מילות נחמה, אנו מתכוונים לתת להם מעט מזור, לבכות איתם ביחד, ובעיקר לתת להם תמיכה וכוחות להמשיך את החיים. לא לעצור ולא להישאב לאחור.
כאשר דוד המלך מתבשר על מות בנו, לאחר מספר ימים שהיה חולה אנוש, הוא מישיר מבט מפוכח אל המציאות החדשה שנוצרה ואומר לסובביו: "וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד? אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי". לאחר מכן, מתאר הפסוק כך את המשך תהליך הנחמה והבחירה בחיים של דוד המלך: "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַה' אֲהֵבוֹ".
כך גם לאחר הקרב הראשון בעי, שבו נחל העם תבוסה כואבת ומשפילה, ולאחריה התרחשה נפילה מורלית קשה בעם: "…וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם". תגובת ה' לנפילה הזו של העם ומנהיגיו הייתה ברורה ונוקבת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ. קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר…".
נחמה פירושה בחירה יומיומית בחיים, מתוך אמונה ותקווה לעתיד טוב יותר, מתוך לקיחת אחריות אישית ולאומית, מתוך מגמה להפוך את המשבר למקור העצמה. הנביא ישעיהו מתאר באופן ציורי, מרגש ומרחיב לב כיצד ייראו ימים של נחמה, מילים המפיחות תקווה ונותנות כוח. כי לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".
