הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')פתגם ידוע המנוסח בלשון תפילה, פונה לא-לוהים ואומר: "תן לי את האומץ לשנות את מה שביכולתי לשנות, את השלווה לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות, ואת החוכמה להבדיל בין אלו לאלו" (חובר ע"י ריינהולד ניבור, מנהיג דתי ופעיל חברתי אמריקאי). למשה רבנו היו האומץ, היכולת והחוכמה הללו במילואם.
האומץ לשנות התגלה בכל קורות חייו של משה. הוא עצמו עבר שינויים מופלאים כאשר התחיל כנסיך מצרי, המשיך כרועה מדייני, וסיים כמנהיג אומה ואב הנביאים. הוא שינה את גורל עם ישראל כולו, כשהפך אותו מאוסף עבדים לעם מגובש, והוביל אותו מכור הברזל המצרי אל סיפה של הארץ המובטחת, והוא שינה את החברה האנושית כולה כשהביא לעולם את תורת ה'.
אף באחרית חייו, כמסופר בספר 'דברים', ממשיך משה לגלות את האומץ לשנות. בדבריו הנוקבים הוא חותר לתיקון מצבו הרוחני של עם ישראל בהווה ולעיצוב דמותו בעתיד. במעשיו האחרונים הוא יוצא למלחמות נגד סיחון ועוג, וקובע שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי. ערים אלה אמנם לא החלו לתפקד, אך משה לא ויתר על ההזדמנות לפעול ולבצע כל שהיה לאל ידו לעשות.
השלווה לקבל את מה שאין בכוחו לשנות מופיעה אצל משה בתחילת פרשתנו, כשהוא מפיל תחנוניו לפני ה' להיכנס לארץ. לדברי חז"ל, התפלל משה 515 תפילות, כפי הגימטרייה של המילה "ואתחנן". הוא זכר היטב כיצד הצליח בתפילתו לקרוע את רוע הגזירה של הכחדת עם ישראל בעקבות חטא העגל, וכיצד עלה בידיו לשכך חרון אף ה' בכמה מקרים קודמים, והאמין שגם הפעם יעלה בידו לשנות את רוע הגזירה. ברם, הפעם נתקל משה בתשובה שלילית, והייתה לו היכולת המלאה לקבל אותה בלב שלם וללא ויכוח.
"וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי למַעַנְכֶם", אומר משה, והמפרשים מסבירים: "בגללכם". אולם, יורשה לי להציע שמשה אומר גם שה' התעבר בו למעננו, כדי שנלמד ממאמצי התפילה הבלתי נלאים שלו שני מסרים חשובים המיישמים את הפתגם שבו פתחנו:
- הוא מלמד אותנו שגם כאשר נראה שגזר הדין סגור וחתום, יש להשקיע בתפילה ובתחנונים, וממחיש את העיקרון: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י, א).
- הוא מלמד אותנו, כיחידים וכאומה, כיצד יש להתמודד עם משאלות הלב שלא באות על מימושן. לפעמים חלומות מתגשמים, אבל לפעמים לא. לכל אדם יש תוכניות, ולכל חברה יש יעדים ומטרות, אולם כידוע: "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קה"ר, א). כישלונות עלולים להכניס אדם לתסכולים ולהביאו למשברים. הוא עלול לפתח דימוי עצמי של לוזר ולא-יוצלח, להטיח האשמות בזולת או להגיב בצעדי ייאוש. משה נענה בשלילה למעננו, כדי שנלמד ממנו לקבל את מה שאי אפשר לשנות.
בדרכו של משה הולכים גם הורים שכולים בימינו, שאחרי נפילת בניהם לא באו בטרוניה לבורא עולם, אלא קיבלו בהשלמה מעוררת הערכה את אובדן היקר מכל, במערכה על קיומנו. כדברי יהודה וקסמן, שבנו נחשון נרצח בידי מחבלי חמאס ב-15.10.1994: "לאבא – מותר לענות גם לא!"
מייד לאחר שקיבל משה את דינו, הוא מלמד בפרשתנו גם את החוכמה להבחין בין מה שניתן לשנות ומה שלא. משה אומר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל… לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" (ד, א-ב). הוא מלמד בכך להבין שאת דבר ה' אי אפשר לשנות, וזאת בניגוד למעשה האדם שכפוף לשינויים.
חשוב לכל אדם להציב לעצמו יעדים ומטרות, ולדרוש מעצמו שינויים ושיפורים, אך חשוב לא פחות לקבל באומץ את המגבלות, ולהבין שלעולם יישארו מחוזות חפץ שיהיו בבחינת אותם תראה ושמה לא תבוא. אמנם, כמו משה רבנו לעולם לא נתייאש מלהתפלל לשנות, אבל לאחר כל התפילות נשכיל לקבל גם את התשובה השלילית. על מנת להבדיל בין אלו לאלו יש צורך בהרבה חוכמה, והחכם שעיניו בראשו רואה את הנולד, ומשתדל לצפות מראש מה הוא יכול לשנות ומה הוא צריך לדעת לקבל.
גם כציבור, עלינו לדעת לקבל את העובדה שלא הכל אפשר לשנות. מדינת ישראל יצאה למלחמת 'חרבות ברזל' כשהיא מציבה לעצמה מטרות מרחיקות לכת, עם ציפיות להכרעה ולניצחון מוחץ על אויבינו בכל הגזרות, וכמו בעבר, נראה שהמערכה לא תסתיים כשכל תאוותנו בידנו. לכן, כה חשוב שגם כעם נתפלל לה' ונבקש:
תן לנו את האומץ והיכולות לשנות מציאות ולנצח בכל החזיתות האפשריות,
תן לנו את המסוגלות לקבל את מה שאין ביכולתנו כעת לשנות,
ותן לקברניטי המדינה והצבא את החוכמה להבדיל בין אלו לאלו.
