הארות באבות: פרק ו'

קורס שליחים

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה.

מה פשר סירובו של רבי יוסי בן קסמא להקים גרעין תורני? סיפור מפורסם זה אינו עולה בקנה אחד עם פרויקט הגרעינים התורניים. הציונות הדתית שלאחר ההתנתקות ביקשה "חיבור" במקום ניכור. האדישות שהתגלתה בתקופת ההתנתקות כלפי המתיישבים, קראה לפעולה. היעד היה "להתנחל בלבבות". הגרעינים התורניים, שכבר פעלו באופן מצומצם, התרחבו והפכו לפרויקט. היו מהם שביקשו לעסוק בהחזרה בתשובה או בלשונם, בקירוב. לפי שיטתם, רבי יוסי בן קסמא היה צריך להסכים מייד לשליחות.

הסיפור מלמד שלא בכל מקום אפשר להקים גרעין. במקום שבו כסף קונה תורה, אין תורה. רבי יוסי בן קסמא מזהה את הנחות היסוד של אנשי המקום באשר לכוחו הגדול של הכסף ומעדיף להימנע ממקום שבו הכוח משפיע. כאשר אנשי המקום משוכנעים שניתן לקנות הכל בכסף, כולל תלמידי חכמים ותיקון רוחני, הם יוצרים מרחב שאינו בר תיקון. אך יותר מזה, לו רבי יוסי היה נענה לדרישתם ומגיע לעיר, הוא עצמו היה הופך להיות חלק מהשיטה. אדם אינו יכול לתקן בשעה שהוא מגיע מכוח הנחת היסוד שניתן לרכוש את הכל.

דרכו של רבי יוסי בן קסמא

רבי יוסי בן קסמא היה חביב השלטון הרומי. כל כך חביב עד שבפטירתו כל גדולי רומי הספידו אותו. לא די בכך אלא שהגמרא מדגישה שהיה זה "הספד גדול", על פי נוסח הדפוסים, הם גם אלו שקברו אותו. אך אלו אותם שלטונות שלאחר הלוויה לכדו את חברו, רבי חנינא בן תרדיון, והוציאהו להורג במיתה משונה ואכזרית.

מה פשר חיבתם של גדולי רומי לרבי יוסי? ניתן לשער שהסיבה קשורה לניסיון שמנסה רבי יוסי לשכנע את רבי חנינא בן תרדיון לציית לרומאים, ולא להקהיל קהילות ברבים וללמד בהן תורה. כך הוא אומר לו: "תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש", ואכן כך היה. אין טעם בלימוד תורה מתוך עימות והפגנה, גם אם הדבר הוא נגד הגזירות. אמנם רבי יוסי בעצמו מלמד תלמידים, ולא עוד אלא שבפתחה של רומי (לפי הפרשנים הכוונה היא לקיסריה), אך השלטונות לא פוגעים בו משום שכנראה הלימוד לא היה בסגנון "מקהיל קהילות", לאמור לא היה בו אלמנט הפגנתי.

בבית כנסת טברייני סער ויכוח בין שני תנאים. כל כך קשה היה הוויכוח עד שמחמתו נקרע ספר תורה. רבי יוסי בן קסמא היה שם ותהה אם בית כנסת זה לא יהפוך להיות עבודת כוכבים, וגם כאן הבבלי ביבמות מספר שאכן כך היה. רבי יוסי מבין יפה שכאשר לימוד התורה הופך למלחמה, הוא נקרע ונשרף. קריעת ספר התורה או שריפת ספר התורה מבטאות את הסכנה בהפיכת עבודת ה' למאבק גם אם הוא צודק. כאשר רבי יוסי בן קסמא מנבא שישרפו את ספר התורה עם רבי חנינא, הוא מתכוון שדרכו של רבי חנינא עשויה לחבל בתורה.

ביום כיפור האחרון סערו הרוחות על מניין שביקש לנהוג כך ולא כך. קשה מאוד להבין מה הטעם להתנגד לשעה וחצי מתוך יום אחד בשנה שבה יש כמה אנשים באיזו כיכר שמבקשים להתפלל בדרכם. מדובר בעמדה שמקורה בהסתה. מאידך, אזהרת רבי יוסי בן קסמא מופנית למי שנלחם על התורה, ואפילו המלחמה היא כנגד גזרות רומי. אם יש אפילו נטייה קלה שבקלה לעימות, עלולה התורה להישרף. זו אזהרה למקצת מהפעילים. לתחושת השליחות יש רוח מניפולטיבית ואשליה שניתן לשנות באמצעות עימות. הכסף לא שכנע את רבי יוסי בן קסמא, כי כסף הוא תמיד גם כוח. גם היום קיימת סכנה לתורה עצמה כאשר היא מוסטת לעימות. שריפת התורה והפיכת בתי הכנסת לעבודת כוכבים אורבות לפתחם של השליחים.

סיפורו של רבי חנינא הובלט בפיוטים ובסיפורי החורבן והפך למיתוס. אך גישתו של רבי יוסי בן קסמא לא נפוצה, ועל כן באתי לתת לה קול.