הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)פָּתוֹלוֹגְיָה היא ענף ברפואה העוסק בחקר מנגנוני הפרעה לפעולתו התקינה של אורגניזם, מנגנונים המחוללים מחלות, לקויות ומוות.
בפרשת השבוע נצטוו ישראל למנות מלך, "כי תבא אל הארץ…ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים… שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' אלוקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך…" (דברים ט"ו, י"ז).
במבט ראשון נראה כי שיטת הממשל הרצויה על פי תורת ישראל היא דווקא השלטון המלוכני. בלא ספק נקודת המוצא של הדיון היא פרשת 'שופטים' העוסקת במינוי המלך על ידי עם ישראל. הספורנו מגדיר את ציביונה של המצווה, "אחר המצוות להמון (לעם), ציווה ענייני מנהיגיו, והם המלכים והשופטים והכוהנים והנביאים, אשר בתיקונם יתוקן ההמון ובקלקולם יקולקל".
בחמשת הפרקים האחרונים שבספר שופטים, חוזר ארבע פעמים הביטוי "בימים ההם אין מלך בישראל", יש לראות בכך מעין סיכום של תקופת השופטים כולה. מעשה פילגש בגבעה ופסל מיכה החותמים את ספר שופטים, הם שני סיפורים המתארים שחיתות ביחסים שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו. תועבות אלה גרמו לכך שבסופו של דבר הארץ הקיאה את יושביה מעליה (ויקרא י"ח, כ"ד-כ"ה). גילוי-עריות ורצח הפילגש בגבעה גררו אחריהם ריב אחים אכזרי עקוב מדם. במלחמות אלה נפלו ארבעה ריבוא מישראל וכמספר זה, לפחות, מבנימין (יותר מעשרים וחמישה אלף "שלפי חרב") ומיבש-גלעד.
תקופת השופטים מבטאת את העובדה שכל אחד מהאומה חי את חייו באופן פרטי. כשמגיע הצורך להתיר ליפתח את נדרו, אין התקרבות בין המנהיגות המעשית לרוחנית. יפתח לא הולך לפנחס כדי להתיר את נדרו להקריב את בתו, ופנחס לא הולך ליפתח כדי להפר את הנדר.
כבר בשלבים המוקדמים של הספר אנו מוצאים את ביקורת של דבורה הנביאה בשירתה, על כך שצרתו של שבט אחד אינה מעניינת את השבט האחר. אפילו חלק ממנהיגי האומה באותה תקופה, אלימלך ומשפחתו, הולכים לשדה מואב. רש"י מביא בשם חז"ל שאלימלך "עשיר גדול היה ופרנס הדור, ויצא מארץ ישראל לחוץ לארץ מפני צרות העין, שהייתה עינו צרה בעניים הבאים לדוחקו. לכך נענש" (רות א' א'). חז"ל מתארים את התקופה "והיה עשן של מערכה ועשן פסלו של מיכה מעורבין זה בזה" (ילקוט שמעוני), אנשים תהו להיכן ללכת האם למשכן שילה או לפסל מיכה. במצב כזה של האומה אין כלל מקום למלך. תנאי בסיסי במלכותו של המלך הוא, שהאומה מתרכזת סביבו. אם האומה כרגע, חיה את חייה באופן פרטי, גם מבחינה מעשית וגם מבחינה רוחנית, אין למלך שום אפשרות לתפקד ולמלוך.
רפואה משפטית חוקרת את נסיבות המוות של קורבנות של פשעים ותאונות. הרופאים המשפטיים מבצעים לעיתים קרובות ניתוחים שלאחר המוות בקורבנות, שכן רק כך ניתן לגלות את סיבת המוות במקרים רבים.
הפרשנים נחלקו מדוע נגפו ישראל בשני ימי המלחמה הראשונים עם בנימין למרות שטרם עלות ישראל על שבט בנימין למלחמה הם שאלו באורים ותומים ?
דון יצחק אברבנאל משיב, בעקבות דברי חז"ל, "שישראל חטאו באופן השאלה", כלומר שלא שאלו במקום הראוי (על-יד ארון-הברית, "לפני ד'"), ולא על-ידי האיש המתאים (הכהן הגדול), ורק בפעם השלישית, כששאלו כהלכה, רק אז "זכו לתשובה כראוי".
רק לפני "השאלה" השלישית נגשים ישראל למלחמה מתוך אחריות מוסרית ולאומית לשלימות העם – הפעם עולים לבית אל כל בני ישראל וכל העם (כלומר לא רק אנשי הצבא המזוינים) והם לא רק בוכים כי אם גם יושבים לפני ד', והכתוב מדגיש שצמו ביום ההוא, כלומר יוצרים את התנאים הנפשיים הדרושים כדי לעורר את מצפונו של היחיד ושל הציבור להיטהרות ולצירוף מוסרי. צערם מוסיף ומתגבר תוך בכדי הקרב הוא מגיע לשיא מוסרי ואנושי "…וישאו קולם ויבכו בכי גדול, ויאמרו למה ד' א-לקי ישראל היתה זאת בישראל, להפקד היום מישראל שבט אחד" (שם, כ"א, ב'-ג'). ומשהגיע העם לשיא מוסרי, כעת נתונה דאגתו ל"מה-נעשה להם לנותרים לנשים" (שם, ז').
רופא פתולוג לאחר הנתיחה יודע יותר על גוף האדם, אך כעת הוא מתבונן על חלקים, ומה שבידו אלו אברים מנותחים, כך כתב המלבי"ם על מעשה הזקן שביתר את האישה ל-12 חלקים ושלחם בכל גבול ישראל," הראה להם בזה כי שבטי י-ה מתאחדים כגוף אחד, וכמו שלא יצויר יחול רוח החיים והשכל בגויה אם תנותח לנתחיה, כי אז האיברים פגרים מתים, כן לא יצויר יחול רוח החיים והשכינה על כלל האומה אם חלקיה יתפרדו ושבטיה לא יתאחדו כאשר יתאחדו כל האיברים להעמדת החי בכלל". שבטיות הינו מצב ארעי, כשישב העם בארצו אז לא בחלקים ובאברים מנותחים ומפורדים יעסוק אלא בממלכה, "שום תשים עליך מלך".
