הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשת 'כי תצא' דנים בזכויות בכור שהוא בן לאשה שנואה, ואגב כך אנו שומעים שיש "משפט הבכורה" – לבכור יש זכויות יתר בירושה. מן המקרא עולה שייחודו העיקרי של בכור הוא בזכויות הירושה. ספר בראשית מלמדנו שהבכורה איננה מקנה אוטומטית את הזכות לקבל ברכה, אלא ברכת ד' ניתנת על פי בחירה ולא על פי בכורה. התורה עצמה אמנם מכירה במעמדו של הבכור ובזכויותיו אך רק במובן האישי המצומצם. בדין המקראי הנזכר, איפוא, לאסור הדחת בן-בכור ביולוגי מזכויות היתר של הבכור בירושה, פשט הפסוקים מדבר על סיטואציה ספציפית, בה אב נוטה להעדיף את בנו הצעיר על פני בנו הגדול לעניין הירושה.
מהפסוק "לא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" (שם, ט"ז) למד הרמב"ן שקיימות שתי מצוות בנוגע לירושת הבכור; מצוות לא תעשה ומצוות עשה (השמטות לספר המצוות, לא תעשה י"ב, פירוש לתורה, דברים כ"א, ט"ז). לדעתו, מי שמצהיר שבנו הבכור אינו בכור, וכך מנשל אותו מחלקו הכפול, עובר בשתי המצוות יחדיו. מנגד, לדעת הרמב"ם יש מצוות עשה לבד, והמצווה אינה מיוחדת לדין הבכור אלא מתייחסת לדיני ירושה באופן כללי, כאשר הלכת הבכור היא פרט מתוך דיני הירושה (עשה רמ"ח). יצוין, הלכת חלקו הכפול של הבכור היא בבכור שנולד בלידה טבעית. אם הבכור נולד בניתוח קיסרי, לא הוא ולא בן הנולד אחריו זכאים לחלק כפול (בכורות מ"ז, ע"ב). ועוד, בכור נוטל פי שניים בנכסי אביו, רק כאשר הבכור נולד בחיי האב, שהאב הכירו, אבל אם האב מת והניח את אשתו מעוברת – התינוק לא נחשב לבכור (ב"ב קמ"ב ע"ב, שו"ע חו"מ רע"ז, ג'). הנימוקי יוסף חידש שבכור שנולד לאבא גוסס – אינו בכור, שכן האב לא יכול להכירו (שם, ס"ו ע"א ד"ה 'גרסינן', וכך פסק הרמ"א שם).
האם בכור נקבע עפ"י ההיריון או עפ"י הלידה ? ר' שלמה קלוגר הביא שאלה שנשאל ר' חיים מוואלוזין; אדם שיש לו שתי נשים מעוברות, האישה הראשונה התעברה לפני השנייה, אך האישה השנייה ילדה את הבן הבכור לפני האישה הראשונה. השאלה- מי נחשב לבכור, האם הולכים אחר העיבור ואז הבן של הראשונה נחשב לבכור, או הולכים אחר הלידה בפועל ואז הבן של השנייה נחשב בכור. ר' חיים מוואלוזין פסק, יש ללכת בדין בכורה אחרי העיבור ולא אחרי הלידה בפועל, לכן בן הראשונה נחשב לבכור ויורש פי שניים.
החכמת שלמה הוכיח זאת מהפסוק "כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים האהובה והשנואה, והיה הבן הבכר לשנאה". מתחילת הפסוק משמע, שהבן של האהובה נולד ראשון, ובכל זאת התורה כתבה, שהבכור הוא בן השנואה. כן מדובר במקרה שלנו, האישה השנואה היא האישה הראשונה, כך שבנה הוא הבכור מהעיבור, והאישה האהובה היא האישה השנייה, והיא ילדה קודם, ואף שבדיני בכורה יש ללכת אחרי העיבור ולכן בן השנואה נחשב לבכור, פסק החכמת שלמה שיש ללכת אחרי הלידה בפועל, והבן של השנייה (בן האהובה) הוא הנקרא בכור. הוא הוכיח זאת, מדברי המשנה במסכת בכורות, שיוצא דופן (ניתוח קיסרי) לא נחשב כבכור, בגלל שכתוב, "וילדו לו", משמע שהלידה קובעת (דף מ"ז ע"ב).
עוד הביא הוכחה מדברי רש"י על לידת יעקב ועשיו המביא מדרש אגדה על משל שפופרת, לפיו, עיבורו של יעקב קדם לעיבורו של עשיו אחיו, אך בפועל הלידה של עשיו קדמה ללידת אחיו יעקב (בראשית כ"ה, כ"ו), לפיכך הוא הבכור, שיש ללכת אחר הלידה בפועל.
