אביטל דואן (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)יותר מ-10,000 חיילים נפצעו במלחמת "חרבות ברזל", מאז פרצה ב-7 באוקטובר – והספירה הכואבת נמשכת. יחידת ר"מ 2 קולטת את הפצועים האלה ומלווה אותם ואת בני משפחתם עד סיום השיקום, במגוון דרכים. סא"ל (במיל') יאיר הרטמן, ראש ענף ר"מ 2 בחירום בחיל הרפואה, פותח צוהר לעבודת הקודש שמבצעת היחידה: "אנחנו קולטים את החייל בהגעה לבית החולים משדה הקרב, ומטפלים בו ממיטת חוליו – מעניקים לו מעטפת רחבה כדי ששום דבר אחר לא יעסיק אותו חוץ מהטיפול שלו".
"אני, חייל בחיל הרפואה של צבא ההגנה לישראל, נשבע היום הזה להושיט יד עוזרת לכל פצוע ולכל חולה, אם נקלה ואם נכבד, אם אוהב ואם אויב – ולכל אדם באשר הוא אדם. אני נשבע להביא מרפא וצורי לגוף ולנפש, לשמור סוד, אמונים וכבוד, ולשקול את מעשיי בתבונה, בתושייה ובאהבת אנוש. שומר אחי אהיה תמיד – אם בקרב, ואם ליד מיטת החולי. אני נשבע כי על ליבי יהיה חרוט לעד הדיבר העליון של ההקרבה – לא להשאיר פצוע בשדה. בזאת אני נשבע!" (חיים חפר, שבועת חיל הרפואה).
זו אחת ההבטחות שעומדות לנגד עיניו של סא"ל (במיל') יאיר הרטמן, רע"ן ר"מ 2 בחירום בתפקידו במילואים. ההבטחה השנייה שלאורה הולך יאיר, היא "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים ראויים לכך", אותו משפט מוכר שאמר ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, בטקס סיום קורס קצינים של צה"ל ב-1955.
יאיר, נשוי לצביה ואב לחמישה, גר מקדומים, ובחייו האזרחיים מהנדס כימיה בחברת "טביב". בכובעו כמילואימניק הוא אחראי על תכלול הפצועים המסופחים לר"מי 2 בבתי החולים בארץ בעת חירום. הוא גויס למילואים ב-7 באוקטובר ומאז משרת – יותר מ-11 חודשים(!).
מפגש בלתי נשכח
"בעת חירום אני מצטרף למערך הרפואה השלישונית, ומתגבר אותו יחד עם כל אנשי המילואים שמצטרפים למערך", מסביר יאיר את תפקידו בכוח. "כשחייל נפצע ומגיע למיון בבית חולים לתקופה מסוימת, ר"מ 2 לוקח את האחריות כל הטיפול הרפואי שלו, ועל כל הטיפול בו בכלל. 4 הזרועות העיקריות של ר"מ 2 הן רפואה, רישום ודיווח (שלישות), תנאי השירות (ת"ש) וטיפול בבני המשפחה שלו, והפעלה (לוגיסטיקה). תקופת האחריות של ר"מ 2 על החייל היא מהרגע שהחייל הגיע לבית חולים – בין אם זה באמבולנס, בין אם זה במסוק, בין אם זה מהבסיס, בין אם זה משדה הקרב – מצמידים לו מש"קית רפואה שאחראית לקליטה שלו בבי"ח ובמהלך כל שהותו שם – החל במיון, דרך האשפוז, וכלה בשיקום. להבדיל, אם מגיעים חללים לבי"ח, ר"מ 2 אחראי לזיהוי שלהם: מילוי טפסים, העברה לנקודה הבאה בקבורה של אותו חייל ועוד".
יאיר משרת במערך הרפואה השלישונית כבר 20 שנה. בשירותו הסדיר התחיל כחובש ביחידת הקישור בלבנון, ואת רוב שירותו העביר ברצועת הביטחון. לאחר מכן, יצא לקורס קצינים ושירת כקצין בתפקידים שונים בבה"ד 10, מל"י ופיקוד מרכז. במילואים איתרו אותו למערך ר"מ 2, היה מפקד ר"מ 2 של בית החולים "מאיר", ולאחר מכן מונה לתפקידו הנוכחי – ראש ענף ר"מ 2 בחירום.
"ר"מ 2 פרושים בכל בתי החולים שיש בהם חדר מיון", מסביר יאיר. "כאשר חייל מגיע לבי"ח, הוא פוגש את מש"ק ר"מ 2 שנמצא באותו בי"ח. המש"ק משתדל שהקליטה תהיה כמה שיותר רכה. הם לוקחים את כל הבגדים המוכתמים בדם ואת כל הציוד שלו ושומרים עליהם ומלווים אותו לאורך כל הטיפול. גם את בני המשפחה שבאים לבי"ח אנחנו מלווים. בהגעה שלהם אנחנו קולטים אותם. את המפגש של המשפחה עם אותו מש"ק הם לא שוכחים לאורך שנים. הורים שפגשתי וקלטתי אותם בביה"ח זכרו בדיוק איפה פגשתי אותם, באיזו שעה זה היה, ואפילו אם המכנסיים שלי היו מסודרים".
הדבר הראשון שעושה מש"ק ר"מ 2 כשהוא פוגש את החייל הפצוע בבי"ח – הוא להצמיד לו מכשיר טלפון ולבקש ממנו שיבשר להוריו בקולו שלו שהוא הגיע לבי"ח. "אחד הדברים הכי קריטיים לנו ברגע שאנחנו קולטים חייל, הוא לוודא שמי שמודיע למשפחה על ההגעה לבית החולים – יהיה החייל עצמו, במידת האפשר. גם אם הוא מעורפל הכרה, גם אם הוא במצב קשה, הדבר הראשון שמש"קית רפואה עושה זה להגיש לו טלפון שיתקשר להורים שלו, כדי שישמעו את הקול שלו, אפילו שיגיד כמה מילים – אני בבית חולים. כמובן, אם החייל נמצא במצב שלא מאפשר לו לדבר כלל – אנחנו דואגים שגורמי צבא יגיעו למשפחתו ויודיעו לה. עצם הדפיקה בדלת עלולה להיות טראומטית".
אחד הדברים הכי קריטיים לנו ברגע שאנחנו קולטים חייל, הוא לוודא שמי שמודיע למשפחה על ההגעה לבית החולים – יהיה החייל עצמו, במידת האפשר. גם אם הוא מעורפל הכרה, גם אם הוא במצב קשה
מטפלים גם בשריטה
השירותים הרפואיים שמספק הצבא לחייל הפצוע הם רבים ומגוונים, כשמטרת העל היא שהחייל יקבל את הרפואה הטובה ביותר ושיחזור לביתו במצב הטוב ביותר. "הצבא מספק את הטיפול הרפואי כולו", מפרט יאיר. "סל טיפולים ותרופות – סל מוגדל מאוד. הוא יקבל כל דבר שצריך– גם את הטיפול הכי מתקדם בארץ, ואם צריך הוא גם יוטס לחו"ל לייעוץ נוסף או לטיפול מתקדם; בריאות הנפש – בכל ר"מ 2 יש גם קב"ן (קצין בריאות נפש). ואם צריך טיפול נוסף, יש בצבא במרפאות של צה"ל מרכז לשיקום עורפי – עזרה נפשית נוספת. נפתח עכשיו גם מרכז 'תעצומות', שגם בו יש קב"נים ועוד מטפלים. הכל כדי לדאוג גם לבריאותו הנפשית ולא רק לבריאותו הפיזית, לאורך כל השהות שלו. למעשה, אנחנו מספקים לחייל מעטפת בריאות שלמה כדי שיקבל טיפול טוב. גם אם החייל רק נגע בחדר מיון, גם אם יש לו רק שריטה – קב"ן יעקוב בעניין. כי אולי הפציעה הפיזית קלה, אבל הפצוע היה עד לאירוע קשה וטראומטי, אז צריך לבדוק אם מתפתח הלם קרב".
כדי שהחייל המאושפז יוכל להתפנות כל כולו לטיפול ולהחלים בצורה מיטבית, מספק הצבא גם שיקום למשפחה. "אנחנו רואים את זה כמעגל הוליסטי שלם", מסביר יאיר. "אנחנו קולטים את החייל בהגעה לבית החולים ומעניקים לו מעטפת רחבה כדי ששום דבר אחר לא יעסיק אותו חוץ מהטיפול שלו. חייל עשוי להיות טרוד בנוגע להורים ולאחים שלו, אז אנחנו דואגים להם להלנה, להסעות, בחלק מהמקרים הם אף יקבלו החזר כספי על הזמן שהם מלווים את החייל ולא הולכים לעבודה. אם החייל מאושפז בבית חולים במרכז וההורים מהצפון, נדאג להלין אותם במלון קרוב כדי שלא יצטרכו לנסוע את הדרך הזאת בכל פעם מחדש. כשהמצב הרפואי משתפר, אנחנו יכולים לנסות להעביר אותו למקום הקרוב לביתו, בהתאם למצבו הרפואי".
לצד כל התמיכה שמספק הצבא, חשוב ליאיר להדגיש שאת הטיפול הרפואי מקבל החייל הפצוע מהסביבה האזרחית. "אני אחראי לתווך לו את התוכנית הרפואית שלו. שיידע שבעוד שבועיים יש לו ניתוח, אחר כך צריך ללכת לשיקום, ומשם לשיקום ביתי. אנחנו רוצים ליצור מודעות לתוכנית הריפוי שלו. אבל בי"ח הוא שמספק את הרפואה והטיפולים".
חסדים קטנים
תאר מקרה מיוחד שנתקלת בו במלחמת "חרבות ברזל".
"הגיע למיון פצוע שהיה קשה לזהות אותו. משך הזיהוי היה ארוך. אותו חייל היה במצב קשה מאוד. מהרגע שהוא זוהה, מייד מודיעים התייצבו ליד ביתו כדי לבשר לבני משפחתו, כדי שיספיקו להגיע אליו ולפגוש אותו בעודו בחיים. מפקד הר"מ 2 ראה שיש פקקים, וחשש שאולי ההורים לא יספיקו לפגוש את בנם בחיים – אז בשיתוף פעולה עם משטרה צבאית ומשטרת ישראל, הם ליוו אותם בדרך. המשטרה פינתה את הדרך כדי שבני משפחתו יגיעו אליו כמה שיותר מהר. הם אכן הגיעו מהר מאוד, והם אכן הספיקו לראותו בחיים. זה מראה כמה חשוב לנו כל מקרה, כמה חשוב לנו המפגש בין ההורים לחייל, וכמה נעשה הכל כדי להקל על הסיטואציה, ככל שניתן. זה מקרה אחד מתוך הרבה מאוד מקרים שהמשטרה אפשרה לנו לעשות חסדים קטנים כאלה – מול ההורים ומול החייל עצמו".
"חיל הרפואה ממש מחולל ניסים", מוסיף יאיר. "יש פה מלחמה על כל פצוע מהרגע שנפצע. בזכות טיפול מעולה של מטפלים בכירים בשטח, בזכות פינוי מהיר – בתוך שעה הוא מגיע לבי"ח. אגב, השעה הזאת היא קריטית גם לפצועי טראומה. אם חייל פצוע טראומה מגיע בתוך שעה לבי"ח, סיכויי ההחלמה שלו עולים פלאות. אנחנו רואים את זה. בזכות העבודה המסורה של חיל הרפואה על כל פצוע, אנחנו מצליחים לעזור לאותם פצועים להגיע לבי"ח ומאפשרים להם לחיות אחר כך. אנחנו מנסים להחזיר אותם לחיים טובים".
מהר מאוד הבנתי שהמלחמה הזאת תהיה ארוכה ושאני חייב לשלב בין כל המעגלים בחיים שלי: לצאת מדי פעם הביתה להיות עם המשפחה; אם יש לי חצי יום פנוי – לקפוץ לעבודה, ולשמר את מקום העבודה – כי גם הוא חשוב לי
אילו תובנות אתה לומד מהמילואים, לחיים האזרחיים שלך?
"הבנתי איזו משפחה נפלאה יש לי. בלי התמיכה שלהם לא הייתי יכול לשרוד 11 חודשי מילואים, מפרוץ המלחמה – ואני לא היחיד. יש מאות אנשים בר"מ 2 שהם מגויסים מתחילת המלחמה, הודות למשפחה שלהם; גם ברמת מקום העבודה שלי – לו לא הייתה לי בוסית כל כך תומכת וערכית, לא היה לי מקום עבודה לחזור אליו; ועוד דבר: אני טיפוס 'וורקהוליק' – אני שקוע מאוד בעבודה, במיוחד כשאני נמצא בעבודה תובענית ובעלת ערך גדול כל כך. מהר מאוד הבנתי שהמלחמה הזאת תהיה ארוכה ושאני חייב לשלב בין כל המעגלים בחיים שלי: לצאת מדי פעם הביתה להיות עם המשפחה; אם יש לי חצי יום פנוי – לקפוץ לעבודה, לתרום להם ולשמר את מקום העבודה – כי גם הוא חשוב לי. לשמור על המשולש הזה של משפחה, עבודה, מילואים".
לסיום, אני מבקשת מיאיר לתאר מקרה משמח שהתרחש בזמן המילואים שלו. "במהלך המלחמה שני אחיינים שלי נפצעו קשה", משתף יאיר. "אחד מהם ב-7 באוקטובר, ושני במהלך התמרון. ב"ה שניהם על הרגליים היום. שניהם חוזרים לאט-לאט לחיים שלהם. הראשון כבר חזר חזרה מלאה לחיים, והשני גם בדרך – אני ראיתי אותו מהשלב שהיה פצוע קשה עם חשש לחייו, עד להיום, שהוא נוסע עצמאית ברכב וחוזר לפעילות ספורטיבית. זה לא שאין קשיים, אבל הוא חוזר לחיים שלו. זה מראה את חשיבות התפקיד שלנו – ר"מ 2".
"ר"מ 2 מלווה את החייל הפצוע מההתחלה – מהרגע שהוא יורד מהמסוק עם ריחות המלחמה עליו, מפויח, בסכנת חיים; וגם בחדר המיון, באשפוז ובשיקום. הליווי בכל התהליך נותן הרבה מאוד כוח לר"מ 2. אנחנו רואים שהפצועים חוזרים בחזרה לחיים, וזה נותן לנו כוח להמשיך להיאבק על חיים של אחרים".
